השופט מוריס בן-עטר כאבק אדם

ישנם שופטים שמאחרים בכתיבת פסקי דין כי הם סתם בטלנים.

ולעומתם ישנם שופטים שמאחרים בכתיבת פסקי דין כי הם שופטים מעמיקים, טוטאליים, הופכים כל אבן, רודפים צדק ויושר ללא פשרות, כותבים בשביל הנצח - שופטים כלבבי.

השופט מוריס בן-עטר נמנה ללא ספק עם הקבוצה השנייה; מגיע מוקדם בבוקר לבית המשפט וחוזר לביתו סמוך לחצות - רק כדי להתהפך בלילה על משכבו עם עוד דילמה משפטית ועם עוד ספק מנקר.

ליבי ליבי לשופט בן עטר שעשה לילות כימים לנסות ולעמוד מול נחשולי התיקים ולא יכול להם.

חבל שהשופט בן-עטר לא ייחס משקל מספיק ל"מגבלות" שלו שהיו חלק מאישיותו, ולא ברח מבית המשפט כל עוד רוחו בו.

כי המערכת הזו איננה בנויה לשופטים מסוגו של השופט בן-עטר.

אבל אם חשבתם שהשפלת השופט בן-עטר הסתיימה בנזיפה או בהורדתו בדרגה לשופט עירוני - אינכם אלא טועים.

ההשפלה נמשכת גם לאחר מותו.

כי כשאתה שואל מזכירה בכירה של אחד מבתי המשפט במרכז הארץ מדוע אין בבית המשפט מודעת אבל לשופט המנוח - היא מתבוננת בך כאילו נפלת מהירח.

האם היה זה מוגזם לצפות שהנהלת בתי המשפט תדאג לפקסס לכל בתי המשפט מודעות אבל צנועות להדבקה?

כי בית החרושת הקרוי מערכת בתי המשפט הוא בית חרושת גדול לאבק. אבק אדם.