בית המשפט העליון קיבל (ב', 31.7.06) את ערעור הפרקליטות והעמיד את עונשו של אב שאנס את בתו על 20 שנות מאסר במקום 16שגזרה עליו הערכאה הראשונה. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי השופט אהרון אמינוף, עורר סערה כאשר נכתב בו כי "ייתכן שבמשך השנים, משהיתה המתלוננת לנערה, נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם ולכן לא התחמקה ממנו וגם לא טרחה לספר על מעשיו", אמירה שממנה התנערו מאוחר יותר שופטות ההרכב נחמה מוניץ וגבריאלה די ליאו לוי, אשר טענו כי לא נכתבה על דעתן.

בית המשפט העליון מתח ביקורת על הדברים וציין, כי "מוטב היה להימנע מאמירתם". עם זאת, השופטים ציינו כי זוהי רק פסקה אחת מתוך מכלול של פסק דין ראוי אשר מקובל עליהם.

ראשיתה של הפרשה בשנת 1992 אז אימצו האב ורעייתו, שהיו חשוכי ילדים, את א', קטינה ילידת שנת 1985. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי חודשים ספורים לאחר האימוץ, החל האב לבצע בבתו המאומצת מעשים מגונים - ליטף את אבריה המוצנעים ונשק אותה על פיה.

לאחר שנה הסלימו מעשיו של האב, כאשר אנס את בתו בת השבע. עוד נטען, כי מאז, ובמשך כ- 12 שנים, קיים האב עם המתלוננת יחסי-מין מלאים וביצע בה מעשי סדום, תוך שהוא מאיים עליה במטרה למנוע ממנה את חשיפת סוד היחסים האסורים שביניהם. בית המשפט המחוזי הרשיע את האב וגזר עליו 16 שנות מאסר בפועל.

אחת השאלות המרכזיות שעלו במשפט היא העובדה כי המתלוננת כבשה את עדותה במשך שנים רבות. על כך כתבו השופטים את הפסקה שעוררה מחלוקת, הן במערכת המשפט והן בין השופטים לבין עצמם.

"דברים אלה מעלים הרהורים ומחשבות שמא מעשי הנאשם במתלוננת, תחילתם, בהיות המתלוננת ילדה קטנה, היו באונס ובחוסר הבנה וידיעה של המתלוננת (בשל גילה הרך) וסופם - משגדלה והיתה לנערה - מרצון. יתכן שבמשך השנים משהיתה המתלוננת לנערה נעמו לה מעשי הנאשם, והיא חפצה בהם (על אף שבגרה והבינה כבר שהמעשים אסורים) ולכן היא לא התחמקה מהנאשם וגם לא טרחה לספר על מעשי הנאשם ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר ארוסיה, וכשעמדה להינשא, מפחד שלאחר נישואיה, היה מתגלה שהיא איננה בתולה", כתבו השופטים.

לאחר הסערה שפרצה בעקבות פרסום פסק הדין, כתבו השופטות מוניץ ולוי מכתב למנהל בתי המשפט, (הפורש) השופט בועז אוקון, ובו האשימו את השופט אמינוף בהגנבת הפסקה השנויה במחלוקת לתוך פסק הדין.

"הננו להביא לידיעתך, כי מעולם לא ניתנה הסכמת שתי חברות ההרכב לפיסקה דלהלן בהכרעת הדין שנכתבה ונוסחה על-ידי כב' אב"ד השופט סגן הנשיא א. אמינוף ואשר ניתנה ביום 27.4.06", כתבו השופטות לאוקון.

אמינוף עצמו לא נשאר חייב. בהודעה לעיתונות שהוציא כתב אמינוף את הדברים הבאים: "אני מבקש להדגיש ששלושת שופטי ההרכב חתומים על הכרעת הדין ונושאים באחריות לכל האמור בה. רק קריאת פסק הדין על כל מרכיביו - תיתן את התמונה השלמה".

מאוחר יותר, במכתב שכתב אמינוף לאוקון, אף העלה אמינוף טענות קשות נגד חברותיו להרכב. "משנתפרסמו הדברים בעיתונות ונמתחה ביקורת מסוימת כלפי השופטות, הן קיבלו 'רגליים קרות' ומיהרו להתנער מאחריות ולהטילה על כתפי בלבד", כתב אמינוף.

השופט אדמונד לוי מתיחס בפסק דינו לפסקה מעוררת המחלוקת. "דבריו של בית המשפט אף שלא כוונו לפגוע במתלוננת... עלולים להישמע באוזני הזולת כמשפילים את המתלוננת ופוגעים בה בלא משים, ועל כן מוטב היה להימנע מאמירתם", קובע לוי אשר מוסיף, כי "כאשר מדובר בעבירות מין, על בית המשפט להיזהר בטרם יעלה השערות וסברות מסוג זה".

עם זאת, מציין השופט כי פסקה זו היא חלק חריג "בהכרעת דין מפורטת, מנומקת והמקובלת עלינו, והאמור לעיל אינו בא לגרוע מכך".

לגופו של ענין החליטו השופטים לוי, נאור ורובינשטיין לדחות את ערעורו של האב ולקבל את ערעורה של הפרקליטות להחמיר בעונשו של האב ולהעמידו על 20 שנות מאסר בפועל לנוכח חומרתם של המעשים.