בחנו את עצמכם:
האם אתם מוכנים לחנוכה?

ש: היכן צריכים להניח את החנוכיה?
ת: ראשית, בכלל לא אמרנו שצריך להדליק דווקא בחנוכיה; אפשר להדליק נרות גם בלי חנוכיה. העיקר, שהנרות יהיו שווים באורכם, שיהיה ביניהם רווח גדול מ-2 ס"מ ו... שהבית לא יישרף.

שנית, תקנת חכמים המקורית היתה להדליק מחוץ לבית, כדי שיהיה פרסום נס חנוכה ברשות הרבים, והתירו להדליק בפנים מפחד האויבים בגלות. לכן עכשיו, שאנו יושבים קוממיות בארצנו, ראוי להחזיר עטרה ליושנה ולהתקין לעצמנו ארגז או פנס זכוכית שעומדים ברוח ובגשם, ולחדש ימינו כקדם. אם לא עושים כך מסיבות כאלו ואחרות - הכי להניחה על החלון, בצד ימין. אבל מותר להניחה בכל מקום ובלבד שיהיה גבוה יותר מ-24 ס"מ. מקום שמדליקים בו חנוכיות אחדות, צריך לתת ריווח ביניהם, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליק כל אחד.

ש: במה מדליקים?
ת: מצוה מהמובחר להדליק בשמן זית זך ובפתילות. המדליק בנרות - יצא ידי חובה.

ש: כמה מדליקים?
ת: המנהג כבית הלל: "מוסיף והולך". בלילה הראשון מדליקים נר אחד (בנוסף לשמש). ביום שני בערב מוסיף נר נוסף וכן הלאה.

ש: מה מברכים?
ת: ספרדי יברך: "...אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה"; אשכנזי: "להדליק נר חנוכה"; תימני: "להדליק נר שֶׁלַּחֲנוכה". הברכה השנייה היא "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". בלילה הראשון גם צריך להוסיף את ברכת "שהחיינו וקיימנו והִגיענו לזמן הזה". רק אחרי שמסיים לברך את כל הברכות מתחיל להדליק.

ש: מה כיוון ההדלקה?
ת: משמאל לימין. והסימן לזכור: אם נניח שהנרות לפנינו מסומנים באותיות "א', ב', ג'... ח'", אזי ביום הראשון נדליק את נר א', בשני את ב' ואחר כך את א', בשלישי ג', ב', א' וכן הלאה.

ש: מתי בדיוק מתחילים לשיר?
ת: מתחילים לשיר רק אחרי שהנר הראשון דולק. השיר הינו "הנרות הללו", ולא כפי שיש הטועים ושרים "מעוז צור". חכמים לא חייבו לשיר דווקא, ומוטב אף לומר את "הנרות הללו" במלואו" בקריאה מן הסידור, משום שהוא ארוך יותר מהשיר ששרים במסיבות וגם משום שבסידור הוא מדויק יותר. אחר כך מותר לשיר "מעוז צור", "על הניסים" ושאר שירי חנוכה. אצל בני עדות המזרח גם נהגו להוסיף את "מזמור שיר חנוכת הבית".

ש: מי חייב להדליק?
ת: הכל חייבים בנר חנוכה: אנשים ונשים. אצל הספרדים נהוג שראש המשפחה מדליק עבור כל המשפחה (בלא סיוע הילדים). אצל האשכנזים גם הילדים מדליקים, אך האיש מוציא ידי חובה את אישתו.

ש: האם ילד חייב להדליק?
ת: חז"ל תיקנו שמשהגיע ילד לגיל חינוך, מצוה לחנכו למצוות, ובכלל זה לברכות. מהו "גיל חינוך" לעניין ברכות? יש אומרים: זה הגיל המקובל ביחס ליתר המצוות, דהיינו גיל 7-6. ויש שהזכירו גיל 5-4. אחרים הזכירו קריטריון של יכולת. יש אומרים - מרגע שהילד מתחיל לדבר. ויש אומרים: רק כאשר הוא מתחיל להבין את תוכן הברכה, ולכל הפחות יודע למי הוא מברך. אגב, גם לפני שהילד מגיע לגיל חינוך, רצוי להתחיל להרגיל אותו באמירת ברכות, אך אין חובה.

ש: האם גם עני חייב להדליק?
ת: בהחלט כן, ואם אין לו די כדי לקנות אפילו נרות, ידליק נר אחד בכל יום.

ש: מתי מדליקים?
ת: יש הנוהגים להדליק בשקיעת החמה (בערך בשעה 16:42). הרוב נוהגים להדליק מעט לפני צאת הכוכבים (16:57 לערך). מי שאיחר - ידליק בברכה כל זמן שבני ביתו ערים. אסור להתחיל לעסוק בשום דבר קודם ההדלקה, שמא ישכחו להדליק ויעבור הזמן. יש גם מקומות בהם נשים נהגו איסור מלאכה. כלומר, עבודות-בית בחצי שעה הראשונה בה הנרות דולקים. מנהג יפה הוא שכל בני הבית יושבים אז על יד הנרות.

ש: כמה זמן חייבים הנרות לדלוק?
ת: הנר חייב לדלוק עד חצי שעה אחרי השקיעה או אחרי צאת הכוכבים, איש איש לשיטתו. מכל מקום הנר צריך לדלוק לכל הפחות חצי שעה ואחר כך מותר לכבות.

ש: מה עדיף, להדליק בזמן לבד, או לחכות שכל בני הבית יגיעו ולהדליק יחדיו?
ת: מוטב להמתין שכולם יתקבצו, ולהדליק.

ש: מה עושים אם אחד הנרות כבה?
ת: אין חיוב להדליק. ואם בכל זאת מדליקים, יש לעשות זאת (ללא ברכה) רק באמצעות השמש, או גפרור וכדומה ובשום אופן לא באמצעות אחד הנרות, משום ש"הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד".

ש: מה מותר לעשות עם השמש?
ת: השימוש בשמש מותר לכל מיני מטרות, פרט למטרות בזויות כגון להדליק ממנו סיגריה.

ש: מה נהוג לאחל בחנוכה?
ת: לא נוהגים לאחל בחנוכה "חג שמח", משום שאינו חג של ממש, מאחר שלא הוקרב בזמן המקדש קרבן חגיגה, ולכן מאחלים: "חנוכה שמח".

מנהגי חנוכה, כשמם כן הם, מנהגים ולא דינים. בחלק מן העדות נהגו בהם, ובאחרות - לא. להלן המנהגים וטעמיהם:

אכילת מאכלי חלב - בת יוחנן כהן גדול האכילה את המלך הצורר במאכלי חלב והשקתה אותו יין. כשנרדם כרתה את ראשו, וללא מלכם - נסו האויבים.

מאכלים מטוגנים בשמן (לביבות , סופגניות) - זכר לנס פך השמן.

דמי חנוכה - משמעות השם חנוכה היא מלשון חינוך, ונהגו בימים אלה להקפיד יותר בחינוך הבנים לתורה. אבות משכו הילדים ללימוד ולקבלת עול מלכות שמיים באמצעות מתן מעות חנוכה.

סביבון (או ה"פוֹרְפֵרָה") - משחק ילדים עליו הוטבעו האותיות נגה"ש - נס גדול היה שם. בארץ-ישראל שונה ה"שם" ל"פה". ראשי התיבות המקוריים לקוחים מן השפה האידית: נִיכּטס, גוּט, האלבּ, שְלעכט. המשמעות היא בתחום ההימורים: שום דבר (לא זכייה ולא הפסד), טוב (זכייה), חצי (חצי זכייה) והפסד.

שני הסברים להתהוות משחקי חנוכה:

א) בעל ה"חתם סופר" כתב שזמן חנוכה הוא זמן חופשה אצל הגויים, והיהודים מסתובבים בטלים ומשועממים ובאים לידי מכשולות של מחלוקת ולשון הרע. לכן הונהגו משחקי חנוכה לעם, כדי שתהיה להם תעסוקה, אבל בוודאי עדיפה תעסוקה רוחנית ומעמיקה יותר.

ב) בעל "יסוד התשובה" כתב שיש לעם חשק כל השנה למשחקים אלו, ואי אפשר למנוע מהם מכל וכל, ולכן קבעו ימי חנוכה לזה. ה"חוות יאיר" הסתייג וכתב שאם אומנם כורח הוא, יש לקבוע ימים אחרים, ולאו דווקא ימי חנוכה שהם ימי הודאה על הניסים שעשה לנו הקדוש-ברוך-הוא.

אם כן, הכל מסכימים שמי שאין לו הכרח לשחק, מוטב שימנע מכך ויעסוק באור התורה אותו ניסו היוונים לכבות בימי חנוכה.