טורונטו: קמפיין נגד ישראל

הארגונים הערביים בקנדה אינם שוקטים על השמרים. לא עברו חודשים ספורים מהקמפיין נגד מה שהם מכנים "האפרטהייד הישראלי" והנה שוב הם יוזמים קמפיין אנטי ישראלי לרגל לציון 30 שנה לאמנה הבינלאומית נגד פשע האפרטהייד.

בתאריכים 18-13 בפברואר ייערך זו השנה השנייה שבוע המחאה נגד "מדיניות האפרטהייד של ישראל". אירועי השבוע מאורגנים ע"י התאחדות הסטודנטים הערבים והם יערכו בקמפוסים השונים של אוניברסיטאות טורונטו, מונטריאול, קצ'ינר ווטרלו ואוקספורד. ב-17 בפברואר בשעה 13:00 אמורה להתקיים הפגנת מחאה מול משרדי הקונסוליה הישראלית בטורונטו. יום קודם לכן אמור חבר הכנסת, ג'מאל זחאלקה ממפלגת בל"ד, לשאת הרצאה בטורונטו שנושאה "הפרכת המיתוס של מדינת ישראל כדמוקרטיה".

פעולות המחאה יתמקדו השנה ע"פ הודעת המארגנים בנושאים הבאים: האפליה השיטתית נגד האזרחים הפלשתינים בישראל, הגבלת הפלשתינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה לבתי כלא עם שמיים פתוחים בדומה למשטר הבטוסטנים של דרום אפריקה, הטיהור האתני של הפלשתינים תושבי הארץ המקוריים מאז 1947 והאיסור המונע מהפליטים לשוב לבתיהם.

מארגני שבוע האפרטהייד מדגישים, כי הפתרון של שתי מדינות לבעיה הפלשתינית אינו קיים עוד וכי "הניסיונות ליישם אותו אך יעמיקו את האפרטהייד". הם אמורים להפנות קריאה להקמתה של מדינה דמוקרטית לכל תושביה בכל שטח פלשתין ההיסטורית. ברוח הקמפיין הדרום אפריקני נגד האפרטהייד, מציינים המארגנים, כי אחת ממטרות השבוע תהיה להניע הטלת חרם וסנקציות נגד "משטר האפרטהייד הישראלי". סיסמת שבוע המחאה: "אדם אחד, קול אחד, מדינה אחת: הפליטים שוב ישובו".

באירועים אלה אמור ליטול חלק כאורח כבוד גם ד"ר אורי דיוויס (64), פעיל שמאל ישראלי ופציפיסט. על דעותיו של ד"ר דיוויס ניתן ללמוד מאירוע שבו השתתף לפני כשנה וחצי באזור מסגד סידני עלי בהרצליה. ד"ר אורי דייוויס, שהרצה בפני הקהל שהגיע לאירוע, טען כי האדמות שהתווספו לאחר מלחמת העצמאות לשטח השיפוט של המועצה המקומית כפר שמריהו, כמו גם למושב רישפון ולשכונות נוף ים והרצליה פיתוח, הינן אדמות התושבים הערבים של הכפר השכן אל-חרם סיידנא עלי, שהם כיום בחלקם פליטים "נוכחים-נפקדים" ואזרחי מדינת ישראל, וחלקם פליטים משוללי אזרחות בגדה המערבית.

דייוויס הגדיר את חוק נכסי הנפקדים משנת 1950, על בסיסו סופחו אדמות הכפר, כ"חוק נלוז" המנוגד לחוק הבינ"ל בכך שהוא שולל בשרירותיות את זכויותיהם הקנייניות של הפלשתינים שגרו בשטח ישראל ד'היום ברכוש הדלא ניידי (כגון בתים ואדמות) וברכוש הניידי (כגון מניות, כספות וחשבונות בבנק). הוא קרא לבטל חוק זה וחוקים דומים נוספים מספר החוקים של מדינת ישראל, על-מנת להפוך את ישראל מ"מדינת אפרטהייד" למדינה דמוקרטית בדומה לתהליך שעבר על דרום אפריקה.

בראיון באוקטובר 2000 לעיתון "תל אביב" אמר ד"ר דיוויס, כי ייחל בשנת 1973 לתבוסתה של ישראל במלחמה עם מצרים וסוריה. "הייתי משוכנע שתבוסה כזו תתרום לפתרון הסכסוך על בסיס החלטות האו"ם. זו לדעתי היתה המוטיבציה של מדינות ערב כשיצאו למלחמה... אני לא מבחין בין חייל ישראלי לחייל מצרי, פלשתיני או אחר. על בסיס הומניטארי אין הבדל ביניהם. מעבר לרמה ההומניטארית ההבחנה היא פוליטית: לאיזו תכלית גויס החייל להילחם. למשל, נפילת חיילים ישראלים במלחמה בלבנון היא לא ראויה, ונפילתו של חייל לבנוני בהתנגדות המזוינת לנוכחות הישראלית היא קורבן ראוי".