חשיפה: מסמכים חדשים מערערים <br>חלק מהחשדות נגד השר הירשזון

על-פי המידע שהובא אלינו, מתברר כי שלמה ארואס, שנעצר כאחד החשודים המרכזיים בפרשת המעילה בכספי ניל"י, הוא גם אחד האישים שהועסקו על-ידי הירשזון ואנשיו בפרויקט מצעד החיים. כמו-כן עולה, כי שיטת משיכת המזומנים היתה מקובלת בפרויקט מצעד החיים, שכן העמותה נדרשה להקצות בידי שליחיה מזומנים למימון שהייתם בחו"ל. להלן שלוש דוגמאות למשיכות כספים בדרך זו מחשבונה של "הקרן להעמקת התודעה היהודית".

• דוגמא מס' 1

במכתב מיום 26.01.04 ששוגר אל הבנק הבינלאומי הראשון (סניף ראשי, תל אביב), נאמר:

"נבקשכם למסור למוכז, הגב' רונית גרטי סך של 3,000 $ (שלושת אלפים דולר) במזומן. הנ"ל לצורך נסיעה לחו"ל. בתמורה נא לחייב חשבוננו הנ"ל אצלכם".

על מכתב זה חתמו עו"ד ברוך אדלר וד"ר שמואל רוזמן. רונית גרטי הינה הגזברית בארגון זה. עו"ד אדלר, אגב, הינו שותפו מהעבר של אהוד אולמרט במשרד עורכי הדין. ד"ר רוזמן הינו מקורבו ונאמנו של הירשזון.

על-פי מסמכים אחרים, שלמה ארואס (המכונה: "הבלדר"), היה כאמור אחד האישים שהופעלו לצורך משיכת כספים מהבנק, במזומנים. לטענת הירשזון, הכספים נמשכו לצורך הקצבתם לשליחי העמותות - לשם מימון שהייתם בחו"ל. משמעות הדבר: ארואס אכן העביר כספים במעטפות, לאישים שונים, כנראה גם להירשזון (שיצא גם הוא למצעד), אך המדובר בכספים שניתנו כדין ובאופן מסודר ומתועד, ואין מדובר בכספי המעילה מעמותת ניל"י.

• דוגמא מס' 2

במכתב מיום 14.04.04 אל בנק לאומי (סניף היכל התרבות, תל אביב), נאמר:

"נבקשכם למסור למוכז, מר שלמה ארואס סך - 40,000 $ (ארבעים אלף דולר) במזומן. הנ"ל לצורך נסיעת משלחת למצעד החיים. בתמורה נא לחייב חשבוננו הנ"ל אצלכם במטבע זר".

על המכתב/ההנחיה חתמו בן-צור גדעון וד"ר שמואל רוזנמן. המדובר, לכאורה, במשיכת כספים לגיטימית, שנעשתה כדין.

• דוגמא מס' 3

במכתב מיום 22.02.04 לבנק לאומי (סניף היכל התרבות) נאמר:

"נבקשכם למסור למוכז, מר שלמה ארואס סך של 6,000 $ (ששת אלפים דולר) במזומן. הנ"ל לצורך נסיעת משלחת לחו"ל. בתמורה נא לחייב חשבוננו הנ"ל אצלכם".

על המכתב חתמו עו"ד ברוך אדלר וד"ר שמואל רוזנמן.

הנה כי כן: ארואס היה השליח-הבלדר. הוא הופעל באופן שיטתי, ולאו-דווקא כדי לגנוב כספים ולהעבירם להירשזון. ארואס משך כספים במזומנים והעבירם לאן שהתבקש. עכשיו צריכים חוקרי המשטרה לבדוק משיכה אחר משיכה, כדי לוודא שהכסף הגיע ליעדו.

לגישת הירשון ואנשיו, כספים אלה יועדו, ואכן הועברו, לשורה של בעלי תפקידים בפרויקט מפעל החיים לשם מימון נסיעות ושהייה בחו"ל, ועל-כן אין לטעון כי מדובר במעילה. חובת ההוכחה מוטלת עתה על המשטרה: להוכיח כי הכספים הועברו ושימשו למטרות להן לא יועדו. מלאכה זו יכול ותימשך חודשים רבים מאוד, ואולי תקופה גדולה יותר.

יודגש, כי השיטה של הקצאת כספים במזומנים, לנסיעות, מקובלת, והיא נעשית בארגונים רבים, שנמנעים מלהנפיק כרטיסי אשראי לעובדים בכירים ו/או שליחים. כל זאת בתנאי שמסירת הכספים, כמו גם רשימת המקבלים, מתועדת וממוסמכת כדין - הן לצורך החיובים במס (של הנישומים), הן למען ביצוע רישומים נכונים בכספי העמותות, והן כדי שניתן יהיה לפקח שרק מי שזכאי לכספים, יקבלם. שיטה זו אומנם טומנת בחובה סיכונים לשחיתות, אך החשדות, בפרשה זו, טעונים כמובן הוכחה, בכל מקרה לגופו.

חוקרי המשטרה מתמקדים עתה לא רק במשיכות הכספים, אלא בעיקר בצד "השימושים". השאלה היא האם כספים שאכן נמשכו במזומנים - ועל-כך אין מחלוקת - אכן שימשו למימון פעולות מצעד החיים, או שנעשה בהם שימוש פסול לצרכים פרטיים. בפרשת ניל"י, לעומת זאת, נמצא כי נגנבו יותר מחמישה מיליון ש"ח. השאלה היא, האם נכונות טענות האחים כהן והשליח כי הירשזון שותף לגניבת הכספים.