עבר ניתוח לייזר להסרת משקפיים וסבל מקוצר ראייה

כאשר בעל דין בוחר שלא להעיד עדים שאמורים לתמוך בגרסתו הדבר עלול לפעול לחובתו. עופר רוזנר מראשון לציון, עבר בחודש פברואר 1999 ניתוח לייזר להסרת משקפיים במכון רואים 6/6 מרכזים רפואיים להסרת משקפיים בעיר. בחודש אוגוסט אשתקד, שבע שנים לאחר הניתוח, עבר בדיקת ראייה שגילתה אצלו קוצר ראייה. רוזנר ההמום, נזקק למשקפיים ולא האמין שזה קורה לו.

בחודש דצמבר אשתקד, תבע את המרכז הרפואי בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, בסכום של 17,800 שקל. לדבריו, הרופא המנתח הבטיח שלאחר הניתוח ראייתו תהיה תקינה עד לסוף חייו ולא יזדקק למשקפיים. רוזנר האשים את הרופא בהפרת התחייבות חוזית שניתנה בעל פה.

בכתב ההגנה הכחיש המכון את הטענות נגדו וביקש לדחות את התביעה ולחייב את רוזנר בהוצאות משפט. לדבריו, הרופא המנתח לא הבטיח שראייתו של רוזנר, תהיה תקינה עד סוף חייו ויתכנו מקרים שקוצר הראייה "ישוב", מספר שנים, לאחר הניתוח. המכון הפנה לטופס עליו חתם רוזנר, לפני הניתוח, בו צוין במפורש שהניתוח אינו ערובה לראייה 6/6 ולא מונע באופן מוחלט קוצר ראייה.

בפסק דין שניתן בימים אלה, דחה שופט בית המשפט תביעות קטנות בראשון לציון, איל באומגרט, את התביעה. השופט הדגיש שנטל ההוכחה שנכרת חוזה בעל פה בין רוזנר לרופא רובץ לפתחו. "במהלך הדיון הוסבר לתובע שנוכח טענה זו, מן הראוי שישקול את העדת הרופא שלטענתו הבטיח שראייתו תהיה תקינה לעולמי-עד לאחר הניתוח. כמו כן הוסבר הנפקות של הימנעותו מהעדת הרופא. לאחר הסברים אלה בחר התובע שלא להעיד את הרופא וביקש להסתפק בעדותו".

השופט הוסיף שהתיק מתבסס על עדות יחיד של בעל דין שהוא בעל עניין בתוצאות ההליך. "על כן חובה על בית המשפט להזהיר עצמו שעה שהוא סומך הכרעתו על עדות כזו. לא זו אף זו, מי שטוען שקיים עד להוכחת טענתו והוא בוחר שלא להביאו, טעמיו עמו, והדבר פועל נגדו". לדבריו, דף ההסבר עליו חתם רוזנר לפני הניתוח מלמד שנכתב שם במפורש שיתכנו מקרים בהם ישוב קוצר הראייה והמנותח יצטרך לחזור ולהשתמש במשקפיים. "התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו".

למרות שהתביעה נדחתה, רוזנר לא חויב בהוצאות משפט. השופט באומגרט שוב שכח לציין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.