רפי גינת וחב' רשת ישלמו לכתב הספורט בערוץ 1 דני לבנשטיין פיצוי של 27,500 שקלים בגין הפרת זכויות יוצרים. כך קבע (א', 10.6.07) בית משפט השלום בתל אביב.
לבנשטיין, בעבר כתב בתוכניתו של גינת כלבוטק, התייחס בתביעה שהגיש נגד גינת ורשת, לתוכנית ששודרה באוקטובר 2004 לציון 25 שנה לכלבוטק. בתוכנית שודר לקט של 10 כתבות בולטות משנותיה של כולבוטק ובמסגרת לקט זה שודרה כתבתו של לבנשטיין. מדובר בקטע כתבה שבה חשף לבנשטיין את אופן הכנת שימורי הכרוב החמוץ במפעלי חברת פרימן. הכתבה היכתה גלים מאחר שנעשה בה שימוש באמצעי חדשני דאז, מצלמה נסתרת.
לבנשטיין טען בתביעה שהוגשה באמצעות בא כוחו, עו"ד עמית דולב, כי הופתע לגלות בלקט כי בכתבתו נערכו שינויים וגם "סילופים" ובעיקר הושמט שמו, והקרדיט שלו כ"בעל הזכות המוסרית" על הכתבה. בעקבות כך הגיש לבנשטיין תביעה על הפרת זכויות יוצרים.
לעומת זאת, גינת ורשת טענו באמצעות בא כוחם עו"ד פז מוזר, כי למעשה זכות היוצרים על הכתבה שייכת לרשות השידור שהיתה מעבידתו של לבנשטיין. יתירה מכך טענו, מדובר ביצירה אורקולית "שמטבעה הינה 'יצירה משותפת' ע"פ הגדרתה בסעיף 16 (3) לחוק, ואין להבחין בה בין חלקו של מחבר אחד לחלקו של האחר".
שופטת בית משפט השלום בת"א, ד"ר דפנה אבניאלי, קיבלה את טענת לבנשטיין על הפרת זכויות יוצרים אך דחתה את טענותיו על כוונת זדון בהפרה.
בהחלטה כתבה אבניאלי כי גינת בחר לשבץ את כתבתו של לבנשטיין בתוכנית לציון 25 שנה לכלבוטק "והנה, למרבה הפליאה, בעת ששודרה התוכנית המסכמת נשמט לחלוטין שמו של לבנשטיין. לא 'קרדיט' ולא כלום. כאילו מעולם לא היתה לתובע זיקה לכתבה כה מעניינת". היא מוסיפה שכאשר גינת נשאל אודות הקרדיט ליוצרי כתבות בטלוויזיה, הוא השיב כי "בעת ששודרה הכתבה המקורית היה זה הוא שהחליט על מתן הקרדיט ללבנשטיין".
היא ציינה כי כאשר נשאל מדוע לא נהג באופן דומה בתוכנית המסכמת, "השיב: 'בכל שבוע יש בכלבוטק את פינת המעקב, שגם בה אנו נותנים חלק קצר מהכתבה, וגם שם אין קרדיט. אני לא עשיתי את זה רק אצל דני לבנשטיין... לא עשיתי את זה נגדו, כך נהוג לעשות. כאשר נותנים קטע של משהו, לא נותנים קרדיט, כי זה ניתן על היצירה כולה... קרדיטים ניתנו רק כשזה היה משהו יוצא דופן, למשל בכתבה של המתדלקים, נתתי קרדיט לצלם, כי זאת היתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית שהשתמשו במצלמה נסתרת, שלא לצורך צחוק אלא לצורך חשיפה"
"מה המקור לנוהג זה שעליו העיד רפי גינת לא אדע", כתבה השופטת. "בא כוח גינת ורשת לא מצא לנכון לפרט זאת בסיכומיו. אם אכן קיים נוהג כנטען, היה עליהם להוכיחו בראיות או בעדויות משכנעות מטעמם. הם לא הוכיחו דבר והסתפקו בטיעון לקוני, שלא עלה בידי לרדת לפשרו, כי לא היה מקום לציין את שמו של לבנשטיין, כמי שנטל חלק בהכנת הכתבה המקורית".
היא ציינה עוד כי ביצירות מסוימות "אין נדרש ציון שם המחבר על היצירה עצמה, וניתן להסתפק בציון שמו לצידה או ברשימת הקרדיטים. בפרסומים מסוימים נוהגים לציין בתחילת הפרסום או בסופו את רשימת היוצרים שהשתתפו בו. לא אחת קבעו בתי המשפט, כי אי ציון שמו של היוצר מהווה הפרת זכויות יוצרים בריש גלי". עם זאת, בית המשפט קבע בעבר כי "ערוץ טלוויזיה, בין ממלכתי ובין מסחרי, אינו חופשי לעשות שימוש ביצירה כלשהי, ללא רשות בעל הזכויות, אך אם עשה שימוש כזה, אין הוא יכול להיחשב כמי שטיפל ביצירה טיפול הוגן, אם לא ציין מי בעל הזכויות היוצרים ביצירה זו כלל".
"אדם זכאי ששמו ייקרא על 'ילדי רוחו', זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה 'בהיקף ובמידה המקובלים', הוא פגיעה בזכות המוסרית", הוסיפה וכתבה.
יחד עם ההחלטה כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים, דחתה השופטת את טענת לבנשטיין כי מדובר בהפרה בזדון מצד גינת ורשת. "ב"כ לבנשטיין ביקש לשכנעני, כי גינת פעל בכוונת זדון, שכן גינת הוא איש תקשורת ותיק ביותר, ולפיכך מנוסה ובקיא היטב בנושא הזכויות המוסריות וחשיבותן הרבה... אני סבורה, כי אין להסיק מן העובדה שגינת איש תקשורת ותיק ביותר, או מהעובדה שלבנשטיין וגינת מסוכסכים מזה שנים ואינם מדברים איש עם רעהו, כפי שהודה גינת במהלך חקירתו הנגדית, כי כוונת זדון נלוותה למעשיו של גינת בהתייחס ללבנשטיין דווקא. צפייה בתוכנית המסכמת מלמדת, כי אכן גינת ורשת לא העניקו קרדיט לאיש מן היוצרים של הקטעים ששודרו בה, למעט שמו של הצלם בכתבה על המתדלקים. מדובר בנוהג נפסד ושגוי, אך מכאן ועד הוכחת כוונת זדון רחוקה הדרך".
היא הדגישה כי הוכחתה של כוונת זדון אינה נדרשת לעצם הפגיעה בזכות המוסרית, "אך כאשר ב"כ לבנשטיין ביקש לשכנעני, כי יש להגדיל את זכות הפיצוי עקב הזדון הנלווה למעשיו של גינת - לא עלה בידו לעשות כן. אני סבורה, כי הם פעלו לכל היותר מתוך רשלנות ואי אכפתיות כלפי זכויותיו המוסריות של לבנשטיין".
סכום הפיצויים מתחשב לדברי השופטת בעובדה ש"לבנשטיין מזה שנים, איננו עוסק עוד בכתבות תחקיר, כדוגמת הכתבות בהן עסק בתוכנית כלבוטק. הוא עבד אז ועובד גם היום ככתב ושדר במחלקת הספורט של הערוץ הראשון, ולא הוכחה כל פגיעה במעמדו של או בהכנסותיו עקב שידור הכתבה השנייה בתוכנית המסכמת".
כאמור גינת ורשת ישלמו סך של 20,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. השופטת הוסיפה כי היא גם מחייבת את גינת ורשת "לשלם ללבנשטיין הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל".
