בג"צ ביטל דרישה הלכתית להכשרת בשר כבש

בג"צ ביטל (ד', 20.6.07) כ"לא חוקתי" את התנאי שהציבה הרבנות הראשית למתן תעודת הכשר לבשר כבש מאוסטרליה, בהכשרתו עוד בטרם הבאתו לארץ. השופטות, ביניש ופרוקצ'יה על דעתה החולקת של השופטת ברלינר, קבעו כי הדרישה שהציבה הרבנות הראשית למתן תעודת כשרות לבשר כבש, אינה חוקתית, ולפיכך דינה להיבטל.

מדובר בהחלטה תקדימית של בג"צ לפיה חוק הבשר "משוריין" ולא ניתן לפסול אותו חוקתית, לא כך הוא בנוגע ליישומו והוראותיו, עליהם מופקדת הרבנות הראשית כרשות מנהלית המחוייבת "לפעול בסבירות ובלא פגיעה בלתי מידתית בזכות אדם ובהן הזכות לחופש העיסוק".


חברת בלדי - במה שונה בשר כבש מבשר אחר?

ההחלטה באה על-רקע עתירתה של חברת יבוא בשר כשר ושיווקו
"בלדי", שיוצגה על-ידי עו"ד ניר גלעד, נגד הדרישה שהציבה הרבנות הראשית, שיוצגה על-ידי עו"ד אבי ליכט, להכשיר את הבשר עוד בטרם הבאתו לארץ.

חברת בלדי טענה כי למעשה ניתנה הסכמה עקרונית של הרב הראשי הרב מצגר לייבוא והיא אף החלה בפעולות לייבוא בשר כשר מאוסטרליה, אולם לפני צאתם של צוות רבנים ושוחטים לאוסטרליה הודיעה הרבנות כי לא יתאפשר יבוא בשר כשר, שאינו מוכשר. בעקבות פניה לוועדת הכשרות הוצבו תנאים למתן האישור אך לבסוף הוא לא ניתן. החברה טענה בעתירה כי דרישותיה של הרבנות אינן מטעמים הלכתיים ומדובר באפליה כיון שליבואני בשר שאינו בשר כבש הותר לייבא בשר לא מוכשר.

בלדי הוסיפה וטענה כי "סמכותה של הרבנות הראשית מוגבלת לשיקולים הנוגעים לכשרות הבשר, ומשאין מחלוקת כי בשר הכבש שברצונה לייבא הוא כשר, הרי המשיבה אינה מוסמכת שלא להתיר לה את יבוא הבשר מחמת שיקולים הנוגעים למקום הכשרתו".יתרה מכך, טענה בלדי, מדובר בהחלטה הנובעת "משיקולים זרים שמקורם בלחץ של גורמים אינטרסנטיים בשוק בשר הכבש, המייבאים בשר כבש כשר ומוכשר, ומבקשים להנציח את המונופול שלהם בשוק בשר הכבש".



הרבנות - מדובר בסוגייה הלכתית

הרבנות לעומתה טענה כי מדובר בשיקולים הלכתיים וכי הוחלט להחיל את ההוראה להכשרת הבשר עוד בחו"ל, על כל יבואני הבשר. הרבנות ציינה כי הבסיס להחלטה הוא הכלל ההלכתי הקובע כי "יש לבצע את הכשרת הבשר תוך שלושה ימים ממועד השחיטה וקיומה של מחלוקת הלכתית בשאלה האם הקפאת הבשר לפני הכשרתו'עוצרת' את ספירת שלושת הימים לביצוע ההכשרה, כך שניתן לבצע את ההכשרה לאחר הפשרת הבשר שהוקפא".

הרבנות הוסיפה בהודעה לבג"צ כי הוחלט ב-4.1.07, "לקבוע תקופת מעבר של שנה וחצי, שתאפשר ליבואני הבשר הכשר להקים מתקני הכשרה בכל המפעלים בחו"ל בהם מתבצעת שחיטה כשרה, ובמהלך תקופה זו לא יחויבו היבואנים לייבא בשר מוכשר. כן הוחלט בפגישה על הקמת ועדת חריגים, שתאשר חריגות מהמועד האמור על-פי בקשות שיגישו היבואנים".



ביניש - לא מדובר ב"גרעין הקשה" של הכשרות

השופטת ביניש דחתה את טענת הרבנות כי החיוב לבצע הליך הכשרה לפני הקפאת הבשר, הוא "אחד הכלליים המהווים את 'הגרעין הקשה' של דיני כשרות המזון בהלכה". זאת לדבריה, לאור העובדה כי "המצב ששרר עד כה בתחום זה והנכונות שגילתה ועדת הכשרות מלכתחילה לאפשר את ההסדר שבלדי ביקשה, מצביעים על כך שאין מדובר בחיוב שהוא תנאי בלעדיו אין להבטחת כשרות הבשר. הרבנות לא טענה בעניין זה ובשל הנסיבות, כפי שתוארו לעיל, אף לא הייתה יכולה לטעון כי מדובר בתנאי הכרחי ובלעדי. טענתה המרכזית הינה כי במסגרת תפקידה למנוע הטעייה בכשרות ועל-סמך ניסיון העבר רשאית היא להנהיג מדיניות קפדנית יותר, שתבטיח כי ההליך של הכשרת הבשר לא ייפגע. נוצר אפוא מצב לפיו מצד אחד מצויה בלדי, המבקשת אישור עקרוני לייבוא בשר הכבש הכשר שאינו מוכשר ועומדת לה זכותה לחופש עיסוק; ומנגד, מצויה הרבנות המחמירה בתנאיה על-פי מדיניות חדשה שהונהגה בשל ספקות הלכתיים, שמשום מה צפו ועלו בקרבה במועד הגשת בקשתה של העותרת לקבלת התר ליבוא בשר כשר שאינו מוכשר".

היא הדגישה כי הדרישה לבצע את הכשרת הבשר בחו"ל לפני הקפאתו כתנאי למתן תעודה ההכשר הינו "אמצעי הפוגע בחופש העיסוק של יבואניות הבשר הכשר בכלל ושל בלדי בפרט".



חוק הבשר משוריין, יישומו - לא

בהתייחסה לחוק הבשר, כתבה ביניש כי מדובר בחוק "משוריין" מפסילה חוקתית, ויחד עם זאת "אין משמעו של דבר ביטול מעמדה החוקתי של הזכות לחופש העיסוק כאשר עסקינן בפרשנות וביישום הוראותיו של החוק".

"שאלת הזכות לחופש עיסוק מעוררת בעייתיות מיוחדת בהקשר של ייבוא בשר ארצה", כתבה ביניש, "המורכבות של הנושא נובעת מכך שבסעיף 5 לחוק הבשר נקבעה הוראה מפורשת לפיה החוק יהיה תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק, וזאת בהתאם ל'פסקת ההתגברות' הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד... פסקת ההתגברות בחוק יסוד: חופש העיסוק וסעיף 5 לחוק הבשר מתירים, אפוא, את הפגיעה
החוקתית בחופש העיסוק, הטמונה בעצם האיסור לייבא ארצה בשר שאינו כשר. פגיעתו של החוק בחופש העיסוק, הנובעת מקביעת האיסור על יבוא בשר לא כשר, מוגנת על-פי פסקת ההתגברות ואין להעמידה במבחן תנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד. מעמדו המוגן של האיסור האמור משריין אותו מפני ביקורת שיפוטית ומפני ביטול חוקתי".

לדבריה, "היותו של חוק הבשר משוריין מפסילה חוקתית, אין משמעה ביטול מעמדה החוקתי של הזכות לחופש עיסוק כאשר עסקינן בפרשנות וביישום הוראותיו של החוק האמור. הזכות לחופש עיסוק אכן נסוגה על-פי 'פסקת ההתגברות' אל מול האינטרס בהבאת בשר כשר ארצה ובשר כשר בלבד. אולם, הזכות אינה מתבטלת כאשר מדובר בהנהגת אמצעים אשר מגבילים את יבוא הבשר, גם כאשר מדובר בבשר כשר. בנסיבות המקרה שלפנינו עומדת הזכות לחופש עיסוק אל מול סוג האמצעים בהם רשאית המשיבה לנקוט, בעת הפעלת סמכותה על-פי חוק הבשר, לשם הבטחת כשרות הבשר המיובא ארצה".



הרבנות הראשית מחוייבת "לפעול בסבירות"

על הרבנות הראשית חלות המגבלות הנובעות מהיותה רשות מינהלית, כתבה ביניש, וזו "חייבת לפעול בסבירות ובלא פגיעה בלתי מידתית בזכות אדם ובהן הזכות לחופש העיסוק".

האמצעי שבו בחרה הרבנות "בנסיבות המקרה שלפנינו - הדרישה לבצע את הכשרת הבשר בחו"ל לפני הקפאתו כתנאי למתן תעודת ההכשר - הינו אמצעי הפוגע בחופש העיסוק של יבואניות הבשר הכשר בכלל ושל העותרת בפרט. אמצעי זה הוסיף מגבלה על הייבוא שלא הייתה נהוגה בעבר".

מדובר בפגיעה "בלתי מידתית בחופש העיסוק של בלדי ועל כן דינה להיבטל" קבעה ביניש. "לפיכך, אציע לחברותיי ליתן צו מוחלט האוסר על הרבנות הראשית להתנות את מתן תעודת ההכשר לבשר הכבש שברצונה של בלדי לייבא מאוסטרליה, בכך שהליך הכשרת הבשר יתבצע באוסטרליה מייד לאחר השחיטה ולא במפעלה של בלדי בארץ לאחר הפשרת הבשר המיובא, בהתאם להוראות הרבנות, ובפיקוחה. בנוסף, אציע לחברותיי לחייב את הרבנות הראשית לשאת בשכר טירחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח לטובת בלדי".



שופטת המיעוט: אני לא הייתי מתערבת

שופטת המיעוט ברלינר הביעה התנגדות להחלטה. היא ציינה כי בשורש המחלוקת עומדת הסוגיה ההלכתית. בניגוד לדעתה של ביניש כי השאלה, מתי יוכשר הבשר נוגעת "לאופן הבטחת הכשרות", הרי שעמדת הרבנות היא "כי יש להכשיר את הבשר בתוך 3 ימים משחיטתו וכי "זהו שיקול הלכתי טהור הנוגע לגרעין הקשה של דיני הכשרות".

ברלינר הוסיפה כי "קבלת העמדה כי מדובר ב'גרעין הקשה' של דיני הכשרות - מצביעה על כך שאין אמצעי אחר שפגיעתו פחותה כדי להתגבר על הבעיה. הכשרה בארץ יכולה להוות אמצעי שכזה, רק תוך קבלת התזה שההקפאה מפסיקה את מירוץ הזמן, והרי זוהי בדיוק הסוגיה ההילכתית. אכן, ישנן גישות הילכתיות אשר מקלות בנושא זה וייתכן בהחלט שניתן לאמץ עמדה אחרת. אולם הגוף שלו העניק החוק החילוני את הסמכות והתפקיד להכריע איזו גישה לאמץ הוא הרבנות. משפעל גוף זה במסגרת סמכויותיו ומשיקולים ענייניים - איני רואה להתערב בכך".