המוכרת תבעה את הקונה בגלל היטל השבחה

שולה פישר תבעה, בחודש פברואר השנה, את עופר זכריה ועו"ד יעקב חנג'ל בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקווה. בשנת 2000 מכרה לזכריה דירה בעיר ואת הסכם המכר ניסח עו"ד חנג'ל. לדבריה, סוכם שזכריה ישלם את שכרו של עו"ד חנג'ל ובהמשך הפקידה בנאמנות בידיו של עו"ד חנג'ל 10,000 שקל על חשבון היטל ההשבחה שיחול על הדירה עם מכירתה. בשנת 2006, קיבלה הודעה מעיריית פתח-תקווה שהיטל ההשבחה בוטל. כשביקשה מהנתבעים את כספה הם סירבו. פישר הוסיפה שעו"ד חנג'ל פעל לטובת הנתבע בלבד ולא לטובת שני הצדדים.

עו"ד חנג'ל טען להגנתו שפישר ביקשה שזכריה ישתתף בתשלום היטל ההשבחה בחלקים שווים וכל אחד ישלם 10,000 שקל. לדבריו, הצדדים הסכימו שממחיר הדירה יקוזז סכום של 10,000 שקל ופישר תהיה פטורה מתשלום היטל השבחה שפירעונו יעבור לזכריה. עו"ד חנג'ל הוסיף שפעל כשורה וללא דופי והכחיש שקיבל מפישר סך של 10,000 שקל בנאמנות כפי שטענה. הוא ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

זכריה השיב שהיטל השבחה חל על פישר, מוכרת הנכס, והדבר נחתם וסוכם בין הצדדים. הוא הוסיף שפישר לקחה על עצמה סיכון כשהפחיתה את מחיר הדירה ולו העיריה הייתה מעלה את גובה ההיטל הוא היה יוצא מופסד. זכריה ביקש לדחות את התביעה ולחייב את פישר בהוצאות.

בפסק דין שניתן בתחילת החודש, בהיעדר הצדדים, דחה השופט גבריאל שטרסמן את התביעה. השופט ציין שהצדדים לא צירפו את הסכם המכר לכתב הטענות והוא גם לא הוצג לבית המשפט במהלך הדיון. "תאורה של התובעת את נסיבות מסירת הכסף מידיה לידי עו"ד חנג'ל הייתה רחוקה מלשכנע את בית המשפט. גרסתה של התובעת בדבר מסירת הסכום של 10,000 שקל לידי הנתבעים הייתה מעורפלת ולא עקבית. בכתב התביעה טענה שמסרה את הסכום בנאמנות לידי עו"ד חנג'ל. בבית המשפט טענה שמסרה אותו במזומן לידי עורך הדין במעמד אשת הנתבע. התובעת לא זימנה את אשת הנתבע להעיד בעניין זה. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע".

בסופו של דבר התובעת חויבה לשלם לכל אחד מהנתבעים 200 שקל הוצאות משפט והסכום ישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.