אדום-לבן ירוק <br>

השנה שברתי שיא בתקופת החגים. מצאתי כי אל תוך יממה אחת אני מצליח לדחוס יותר שעות שבהן אני לועס ומעכל משעות שבהן אני לא. אווירת הבליסה החגיגית הזו שכולם מתמסרים לה בחיוך מלא אוכל כאילו נותנת לגיטימציה לפה להמשיך לטחון ולקילוגרמים להמשיך להיערם. יום אחרי כיפור החלטתי לשים לזה סוף. קבעתי עם יאיר באיל פיצאיולו שבבן יהודה. איטלקייה קטנה אותנטית וכשרה. עמדתי להוריד שם כל כך הרבה בצקים איטלקיים לפי מיטב המסורת, כך שנראה שאהיה מכוסה לפחות עד פסח.

חניה על בן יהודה בשעת ערב זו משאלה הגיונית כמו להגיע לירח עד גיל 21 (ואני בן 27 כן?) אולי אפילו טיפה פחות. היתרון הגדול הנראה לעין של פיצאיולו טמון בכך שמקומות הישיבה נמצאים בחוץ, קרוב קרוב לשפת המדרכה הבוהקת באדום ולבן. התיישבנו בחוץ ופצחנו בארבעה משולשים של נפוליטנה. בצק דקיק ופריך ועליו רוטב עגבניות, פלחי מוצרלה, עגבניות, זיתים שחורים ובזיליקום. אם אהבנו שאלתם? אם לא, כנראה שלא היינו מזמינים עוד שמונה משולשים והפעם של פיצת האנטיפסטי ומפרקים את כולם. באחרונה אגב יכולנו למצוא על אותו בצק ייחודי וטעים, רוטב עגבניות, מוצרלה, חצילים, קישואים וגמבה קלויים. תענוג איטלקי אמיתי ומומלץ.

פיצת האנטיפסטי הזו אגב, על שמונת משולשיה, תפריד אתכם מ-64 שקל בלבד. אם אתם לבד, או לחילופין בזוג אבל לא בהמות כמונו, תוכלו לקחת פיצה אישית בדיוק בחצי המחיר. התכנון המקורי היה להיסתם עד פסח ולפיכך לא הסתפקנו בששת המשולשים שכל אחד מאיתנו כבר האביס. לשולחן הגיע סלט הבית - עלי בייבי, פטריות שמפיניון, עגבניות שרי, בצל, גבינת פטה ואגוזי מלך. מנה טעימה, יפה ומרשימה גם כמותית, במיוחד לאור 25 השקלים שהיא עולה.

בגזרת השתייה נכונה לנו אכזבונת. מקרר שתייה קלה הוא ההיצע שממנו תצטרכו לבחור במה להרוות את צימאונכם ולהוריד את הררי הבצק שאכלתם.ואנחנו שואלים: אין איזה משקה איטלקי מקורי שאפשר להכניס לתפריט ולתת עוד טאץ' סופי לפיסת האיטליה שמספקים כאן? כך או כך, סיימנו שבעים ומבסוטים. שאיפה אחרונה מאיטליה העומדת שם באוויר דרך קבע ונפרדים לשלום.

בפעם הבאה שתזדמנו לבן יהודה תנו גיחה לאיטלקייה הזאת. המקום קטן התפריט קטן המבחר קטן, מה שמשאיר להם זמן לעשות את מה שהם עושים שם הכי איטלקי שאפשר.