אין לאלץ בחוזה אחיד לקוח להתדיין במקום רחוק

בית משפט השלום בתל אביב קבע (יום א', 14.10.07) בפסק דין עקרוני כי תנאי בחוזה אחיד המאלץ לקוח לנדוד לבית משפט מרוחק ממקום מושבו כדי להתדיין עם הספק הוא תנאי מקפח שדינו להתבטל. וזאת, אפילו הלקוח הוא לקוח מסחרי, ובוודאי כאשר כוחו הכלכלי של הלקוח נחות-יחסית לכוחו הכלכלי של הספק. על סמך קביעה זו, החליט השופט שלמה פרידלנדר להעביר את הדיונים בתביעות שהגישה חברת הטלפונים הסלולריים מירס נגד כמה לקוחות עסקיים, כל אחד לבית המשפט הסמוך למקום מושבו.

השופט כתב בפסק דינו כי אין לשלול את האפשרות שבנסיבות מסוימות תיסתר חזקת הקיפוח הזאת. למשל, בנסיבות שבהן המרחק הגיאוגרפי והסוציולוגי בין מקום השיפוט לפי החוזה האחיד, לבין מקום השיפוט לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אינו עולה על המרחק שאנשים רגילים בסביבתו של הלקוח נוהגים לגמוא באופן יום-יומי לצורך עבודתם ועסקיהם. בהקשר זה יושם לב גם לסכום התביעה, ולשכיחותן האופיינית של תביעות בסכום כזה, וכן לאופיו הצרכני או המסחרי של הסכסוך.

הדיון בבית שאן - לא בתל אביב

בפסק הדין נקבע, למשל כי התדיינות בין מירס לבין חברת "שמטל בינוי פרויקטים" לא תתקיים בתל אביב כפי שקבע תנאי השיפוט המקפח בחוזה האחיד, אלא בבית שאן, מקום מושבה של שמטל. לעומת זאת, תימשך בתל אביב ההתדיינות בין מירס לבין לקוחות שמושבם בקריית עיקרון וראשון לציון.