מדובר בתביעה של זהבה אברהם, רווקה, ילידת 75', בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שאירעה במרץ 98'. הנתבעת היא חברת הום סנטר, בעלת רשת חנויות "עשה זאת בעצמך", אשר העסיקה בזמנים הרלוונטים לתביעה את התובעת, כקופאית בסניף הרשת בקניון איילון ברמת גן, והייתה מעבידתה של התובעת.
הנתבעת השנייה היא מגדל חברה לביטוח בע"מ, שבזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה המבטחת של אחריות הנתבעת על-פי פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף במועד התאונה. המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית החבות וגובה הנזק.
בית המשפט בהחלטתו ציין כי מעדות התובעת, חקירתה הנגדית וטופס התביעה לדמי פגיעה, שאושר על-ידי הנתבעת, הוכח כי התובעת הועסקה על-ידי הנתבעת כקופאית ובהמשך כתומכת קופאיות. ביציאה מהחנות מותקנות קופות שדרכן עוברים הלקוחות. מפעם לפעם, חלק מהקופות אינן פעילות והמעבר ביניהן, עובר לתאונה, היה סגור באמצעות שרשרת ברזל, שנועדה לחסום מעבר ויציאה של לקוחות מהחנות עם עגלות קנייה.
אין חולק כי התובעת הייתה מודעת לקיומן של שרשראות ברזל אלו. לטענת התובעת, השרשרת נשוא הדיון הותקנה בגובה של כ-10 ס"מ בלבד מפני הקרקע. ביום 02.03.98 נקראה התובעת בבהילות על-ידי אחת מהקופאיות, כדי לסייע בידה, התובעת מיהרה לעבור במעבר הצמוד לאחת הקופות ותוך כדי כך נתקלה בשרשרת, נפלה וראשה ופניה נחבטו ברצפה.
בית המשפט ציין כי טענת התובעת כי תפקידה מחייב זריזות ותגובה מהירה לפניות קופאיות, על-מנת שלא לעכב את הלקוחות- הינה טענה סבירה. על הנתבעת היה לצפות כי התובעת, הנדרשת לבצע את עבודתה במהירות, עלולה לעבור מעל לשרשרת על אף שאין חולק כי ידעה שמותקנת במקום. בית המשפט הסיק, כי היה על הנתבעת לצפות את אירוע התאונה, ומשמוטלת עליה חובה לדאוג למקום עבודה בטוח לעובדיה - מוטלת עליה אחריות לאירוע התאונה. ברם, על התובעת היה לנקוט במשנה זהירות, שכן ידעה ששרשרת מותקנת במקום. בנסיבות אלו, מצא בית המשפט כי יהיה נכון להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 15% לאירוע התאונה.
הנזק שאובחן אצל התובעת הינו שבר במפרק הלסת בצד שמאל; חתך בסנטר; חבלות בחזה ובכתף שמאל. התובעת אושפזה במחלקת פה ולסת בביה"ח למשך 5 ימים. במהלך האשפוז עברה התובעת קיבוע בין לסתי. התובעת שוחררה מביה"ח עם הוראות להמשך טיפול רפואי ומנוחה. בית המשפט מינה את ד"ר הורוביץ, כמומחה רפואי מטעמו.
בפני ד"ר הורוביץ התלוננה התובעת על קשיים באכילת מזון נוקשה; לא יכולה לנגוס תפוח או בגט; לא יכולה ללעוס מסטיק; סובלת מנקישות במפרק הלסת מימין; עברה טיפולי פיזיותרפיה, אך ללא הועיל. לאחר בדיקות החליט ד"ר הורביץ על מתן 15% נכות.
בית המשפט מציין כי שוכנע שהתובעת סבלה סבל של ממש בתקופה שבסמוך לאחר התאונה. סבל זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בשבר שנגרם בלסתה ובאי היכולת לאכול אוכל מוצק, למעט נוזלים. פיה של התובעת היה סגור במלתעות במשך תקופה של כ-6 שבועות, וסביר להניח כי לא באה, בתקופה זו, במגע עם אנשים שאינם נמנים עם בני משפחתה הקרובים.
בית המשפט קבע, כי התאונה הינה תאונת עבודה, ועל כן זכאית התובעת להחזר הוצאות מהמל"ל. בית המשפט אף מצא כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך של 2,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, כמו גם הוצאות נסיעה לטיפול רפואי, שכן ידוע לו כי המל"ל אינו נוהג להשיב את כל ההוצאות הרפואיות.
ביהמ"ש חייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 37,955 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשאנה הנתבעות בהוצאות המשפט לרבות אגרת בית משפט, חוות הדעת הרפואיות ושכ"ט העדה, כשכל הוצאה נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד ההוצאה ועד למועד ההחזר בפועל.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
