שר הביטחון אהוד ברק מעריך כי כאשר תובא להכרעה עסקה לשחרור החייל החטוף, גלעד שליט, "תידרשנה החלטות קשות מאוד, ואני חושב שלחלק מהציבור יהיו פרפורי בטן לא פשוטים כשתיחשף רשימת האנשים שצריך במו"מ". ברק אומר כי הוא תומך בהמשך המגעים עם סוריה, אך מציע להתייחס לכך בפרופורציות הנכונות, שכן המגעים המתקיימים בתקופה זו נעשים רק עם דרג פקידותי בסוריה, וגם זאת באמצעות מתווך טורקי.

ברק, יו"ר העבודה, התייחס לסוגיות אלה באירוע "שבתרבות" של תיאטרון "הבימה" (יום שבת), באירוח עודד בן-עמי, בבית "צוותא" בתל אביב. ברק התייחס במקביל לכמה סוגיות המצויות על-סדר היום הציבורי. להלן נוסח השאלות העיקריות שהוצגו לו ותשובותיו הפרטניות:

• שאלה: "מה דעתך או עמדתך ביחס לעובדה שאנחנו נמצאים עשרה ימים מיום הזיכרון לרצח רבין, ושני ערוצי הטלוויזיה המסחריים- 2 ו-10, שידרו חלקים מראיון שהם ערכו עם יגאל עמיר, מתוך כוונה לשדר את הראיון כולו אתמול בערב. בסיכומו של דבר הראיון לא שודר בשל הלחץ הציבורי, אבל אני רוצה לדעת מה דעתך ועמדתך, האם יש מקום לראיון מהסוג הזה?".

• תשובה: "אני לא שמעתי ולא ראיתי את הפרומואים האלה, אבל אני משוכנע שהאדם הבזוי והמעוות הזה צריך להינמק בכלא עד יומו האחרון. אני מודה שהבטן שלי התהפכה כששמעתי על כוונה כזאת ברשתות השידור בארץ, לא פחות ולא יותר מביום השנה ה-13 לרצח של יצחק, להעלות את האדם הזה לשידור ולהשמיע אותו. אני חושב שאסור שיהיה לו איזה שהוא שיג ושיח עם העולם החיצוני מלבד לצורכי עצם הקיום הפיזי שלו בכלא. צריך להציב גדר שדרכה אין שיח וסיג ציבורי עם הרוצח הנבזי הזה. אני שמח שבסופו של דבר הרשתות הגדולות, הגיעו למסקנה שהדבר הנכון לעשותו הוא לא לשדר את הראיון".

• שאלה: "היו הרבה שנים שרבים קשרו או מצאו קווי דימיון לא מעטים בינך לבין יצחק רבין המנוח, בעובדה ששניכם הייתם רמטכ"לים, שניכם עמדתם בראש מפלגת העבודה כשהיא שבה לשלטון ממקום אחר, היו שטענו שאתה אמרת או שאמרו עלייך שאתה ממשיך דרכו של יצחק רבין. הדרך הזאת נמשכת?".

• תשובה: "אני באמת הייתי קשור מאוד ליצחק. הייתי פקוד שלו במשך עשרות שנים, ממפקד צעיר בסיירת מטכ"ל ועד רמטכ"ל, ויותר מאוחר הייתי גם חבר. הוא האיש שהביא אותי לחיים הפולטיים, ובמובן הזה אני באמת מרגיש, שבמידה מסויימת, שנינו מאותו הכפר, מאותו כפר רעיוני, מאותו כפר של ערכים, מאותו כפר של הכרה שהעשייה לאורך החיים היא קודם כל שרות ושליחות, וכשהגעתי להיות ראש ממשלה בהחלט הרגשתי כמי שקודם כל נושא איתו את האחריות להמשיך להוביל את הדרך של יצחק. אני שמח שאנחנו רואים עכשיו שאנשים שבילו את כל חייהם הבוגרים, ואפילו את חיי הוריהם בימין הישראלי מבינים שדרכנו, הדרך של יצחק שאנחנו ממשיכים אותה, הייתה והווה הדרך הנכונה היחידה לישראל: אחריות ביטחונית קשוחה ונוקשה, לצד פתיחות אמת לנסות ולהביא שלום בכל מקום שאפשר לעשות אותו מבלי לפגוע באחריות הביטחונית הזאת."

• שאלה: "גם יצחק רבין וגם אתה כשהיית ראש הממשלה ראיתם באפשרות של הסכם עם סוריה, אולי שלום עם סוריה, ויחד פעלתם שניכם בכיוון הזה. והנה אומר אהוד אולמרט ראש ממשלת המעבר, שהוא היה רוצה לנצל את החודשים הקרובים כדי אולי לתחזק ואולי לחמם את מה שהתחיל בתקופתו במו"מ עם סוריה, אולי אפילו להביא לפגישה בינו לבין בשאר אסד, ולא כולם מגבים אותו ותומכים בו ואומרים לו קדימה צעד."

• תשובה: "השיח שלנו עם הסורים ברמות מאוד אינטימיות כבר הרבה שנים. אני כרמטכ"ל נשלחתי על-ידי יצחק לשוחח עם הרמטכ"ל הסורי, ששם הוא הרבה יותר מרמטכ"ל, הוא למעשה הדמות הפוליטית השנייה בחשיבותה, ולא הצלחנו. אני ישבתי עם יצחק על ניסוח מה שנקרא "הפיקדון", כדרך לעקוף את הבעייתיות של מו"מ עם הסורים. שנים אחר-כך כראש ממשלה ניסינו להגיע עד הקצה של מה שאפשר ולא הייתה בשלות בצד הסורי, והיום אנחנו כבר מזה שנה, מרגע שאני נכנסתי לתפקידי, עשיתי קודם כל בירור אם אותן עמדות יש גם היום בתוך מערכת הביטחון, מצאתי את אותן עמדות שראינו אז שמייחסות חשיבות עליונה להוצאת סוריה ממעגל האיבה, אם ניתן לעשות את זה בלי לפגוע באינטרסים הביטחוניים של ישראל, ואנחנו בפירוש דחפנו במידה לא מבוטלת את אולמרט להתחיל את המגעים האלה. המגעים האלה קורים היום בצורה עקיפה, לא יושבים אחד מול השני כפי שישבנו בעבר עם בכירי המשטר הסורי, יושבים שם עם פקידים בדרג נמוך, ואפילו לא ביחד אלא עם טורקי שעובר מחדר לחדר, מנסים לבדוק אם יש תנאים. אני חושב שברובד הזה של ניסיון להביא להמשכיות יש מה לעשות אם זה נעשה בצורה שקולה, אחראית, מדוייקת ומבוקרת. אני מעריך שהבקעה ממש תהיה רק כאשר יהיה ממשל אמריקני, צריך להבין שהסורים, סדר העדיפויות שלהם הוא אחר משלנו, הוא לא מתחיל מהסדר עם ישראל. אני הייתי תמיד מתלוצץ עם קלינטון שאסד האב רוצה לעשות שלום איתו, הוא רק מבין שאי-אפשר לעשות את זה בלי לעבור דרכי, וזה נשאר במידה מסויימת נכון גם היום. סדר העדיפויות הסורי מתחיל מרציפות הקיום של המשטר הזה עם המשפחה הזאת - משפחת אסד בראש, משטר שבו מיעוט עלוואי שולט על רוב גדול, הדבר השני בסדר היום הוא להפסיק את החקירה על רצח חרירי - ראש ממשלת לבנון, הדבר השלישי הוא תפקיד מיוחד לסוריה בלבנון, הדבר הרביעי הוא יחסים מיוחדים עם ארה"ב, הם זוכרים מה קיבל סאדאת - עשרות מיליארדים של דולרים ופתיחות לכל העולם, ורק בסוף עומדת רמת הגולן, ועם סדר עדיפויות כזה, צריך להבין, בסך-הכל אסד הבן הוא עם פחות ניסיון מאביו, אבל מגלה לא מעט ממרכיבי האישיות וההתנהגות של אביו. סוריה יכולה להיות יריב לא פשוט, למרות שישראל הרבה יותר חזקה ויכולה להכריע אותה, אבל סוריה יכולה להיות גם פרטנר לשלום שיש סיכוי שיוביל גם להסכם עם הלבנונים, ולנו כהנהגה אחראית אסור להחמיץ את ההזדמנות הזאת, אבל כפי שאמרתי - צעדים בשיקול דעת ולזכור תמיד שצריך את האמריקנים כדי לספק את הדבק לכל הדבר הזה, ברגע האמת יהיה כנראה בלתי אפשרי להשלים את זה מבלי שמתייצב ממשל אמריקני חדש ותומך במהלך הזה".

• שאלה: "גלעד שליט כבר 860 ימים בשבי בעזה, רואים איזה שהוא אור? יש איזה שהוא פרטנר בצד השני שמוכן בכלל להיכנס לאיזה שהוא מו"מ?".

• תשובה: "אני גם כבן אדם שהוביל לוחמים לקרבות ונתן להם את פקודת הסתערות והסתער יחד איתם, וראה את חלק מהם נופלים, ופיקד עשרות שנים על אנשים, אני מבין בדיוק את העומק של האחריות והמחוייבות שלנו להביא את גלעד שליט הביתה חי ושלם מהר ככל האפשר. אני אומר לכם - אין יום אחד שאני לא עוסק בזה. ואני מציע לנו, רובנו מבוגרים פה, לא להיקלע למצב רוח הלא בוגר שבו אנחנו אומרים - עצם העובדה שאנחנו רוצים אותו, אז הוא יהיה פה מחר. זה דבר מסובך, אנחנו מול יריבים מרים ואכזרים שמבינים בדיוק את הערך שלו מבחינתם, וכל פעם שהם מקבלים רמזים מאיתנו, מהתנהגותנו הנגלית על החשיבות שלו בשבילנו זה תורם בכל הכיוונים - מצד אחד לדרבן ומצד שני לעכב, וצריך לשקול כל צעד. אני אומר לכם: אני מוביל קו בתוך הממשלה, במערכת הביטחון שאנחנו אומרים - כל מהלך ראוי ואפשרי להבאתו צריך להתבצע. תידרשנה החלטות קשות מאוד, ואני חושב שלחלק מהציבור יהיו פרפורי בטן לא פשוטים כשתיחשף רשימת האנשים שצריך במו"מ, אם זאת הדרך, לשחרר כדי להחזיר את גלעד הביתה, ואני לא נרתע גם מההחלטות הקשות האלה כפי שלא נרתעתי מלדפוק על השולחן ולומר שאת הגופות של אודי גולדווסר אלדד רגב ז"ל צריך להביא, גם אם זה אומר שצריך להתחיל את התהליך עם הרבנים ולהודיע עליהם כחללים, וגם אם זה אומר שצריך לשלם ב 200 אסירים פלשתינים, צריך להביא אותם גם כשהם מתים, קל וחומר בחור שהוא חי. אנחנו נמשיך ונעשה את כל מה שאפשר כדי להביא אותו. ואני אומר לכם שזה לא יהיה בקלות, ואני לא יודע להגיד לכם שזה יהיה מחר, אני רק בטוח שהרגיעה הזאת בעזה שנמשכת כבר כמה חודשים - מעבר לשקט הזמני לפחות שהיא נותנת לתושבי שדרות ועוטף עזה, ואני לא מצטער על שום שבוע של שקט, ואני אומר לכם צה"ל הוא חזק, ישראל היא המדינה הכי חזקה במזרח התיכון, ואם יגיע הרגע שבו חייבים או מוכרחים לפעול נגד החמאס אז גם את זה נעשה. אני לא מציע לאף אחד לרוץ למלחמות לפני שהן הופכות להכרחיות ובלתי נמנעות. אנחנו גם את זה ניסינו קצת יותר מידי... אבל, הרגיעה הזאת היא מה שמאפשרת את הניסיונות, כי ברור שברגע שאנחנו נמצאים בפעולה רחבה בתוך עזה אין שום סיכוי למו"מ.