עתירת שמאל: לעצור את אולמרט ודיסקין

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח הגישו (יום א', 2.11.08) לבית המשפט העליון בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה, אהוד אולמרט, והשב"כ והעומד בראשו, יובל דיסקין וקורא לאסור אותם בשל עבירה זו. זאת בשל מה שהגדירו "אחריותם למדיניות המעניקה מראש אישורים להפעלת עינויים, תוך הפרה חמורה של פסיקת בג"צ".

את הבקשה הגיש, מטעם הארגונים, עו"ד אביגדור פלדמן, חבר הוועד המנהל של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

בבקשה נטען, כי לא זו בלבד שהשב"כ וראש הממשלה הממונה עליו, מבזים את ערכאת השיפוט העליונה בישראל, אלא שמדובר בביזיון חמור, מצטבר, עקבי ושיטתי, המעוגן בהנחיות ונהלים, והוא מחייב לפיכך אכיפה של פסק הדין באמצעים חריגים וחריפים הנהוגים במקרים ממין זה: הטלת מאסר על האחראים לביזיון, ראש הממשלה אהוד אולמרט וראש השב"כ יובל דיסקין, וקנסות על ממשלת ישראל והשב"כ.

בספטמבר 1999, בעקבות עתירות שהגישו הוועד, האגודה והמוקד, קבע בג"צ כי אין לממשלה או לראשי השב"כ סמכות לקבוע הנחיות, כללים והיתרים לשימוש באמצעים פיזיים במהלך חקירה.
במשך למעלה מתשע שנים, מאז ניתן פסק הדין, המוכר כ"פסק דין העינויים", הצטברו אצל העותרים ראיות ועדויות המוכיחות כי השב"כ מפר אותו באופן שיטתי.

לדברי העותרים, מקורות מגוונים מצביעים על שימורה של שיטת הנהלים וההיתרים בשב"כ לעינוי נחקרים, וזאת בניגוד לפסק הדין, לדין הפלילי המקומי ולמשפט הבינלאומי.

בבקשתם מבית המשפט העליון הם מביאים ראיות המצביעות לכאורה על מתן אישור לפגוע בנחקר, וזאת כשהאישור ניתן מראש על-ידי הממונה על החוקר ואף על-ידי ראש השב"כ עצמו, לפי נוהל קבוע - המוכר לחוקרים, לתובעים ולשופטים בשם הכללי "נוהל חקירת צורך".

ראיות אלה כוללות עדויות של חוקרי שב"כ בבתי משפט, המצורפות בנספחים חסויים לבקשה, וכן עדויות של נחקרים, ותגובות פומביות של השב"כ ומשרד ראש הממשלה. כך, למשל, נאמר בתגובה של השב"כ לידיעה שהובאה בעיתון הארץ: "האישור להפעלת כוח בחקירות ניתן לפחות בדרג של ראש צוות לחקירה, ולעתים אף מגיע מראש השירות עצמו", ובהזדמנות אחרת: "יובהר כי את האישור להפעלת אמצעים מיוחדים בחקירות יכול לתת ראש השב"כ בלבד".

בבקשה מצוין, כי פסק הדין קבע חד-משמעית שמעשי השב"כ, כלפי אוכלוסיה נרחבת של חשודים ונחקרים, במשך תקופה ממושכת בעבר, וכפי שמסתבר גם בהווה של תשע השנים האחרונות, אינם חוקיים. העותרים מציינים כי מבצעיהם של מעשים אלה חשופים לחקירה והעמדה לדין פלילי בגין פשעים קיצוניים, במדינת ישראל או מחוצה לה, על-פי הדין הישראלי ומכוח המשפט הבינלאומי.