עוזי לנדאו מצטרף לישראל ביתנו

ידידים וחברים לדרך שלום רב,

היום אני עוזב את הליכוד שהיה ביתי הפוליטי משחר נעורי, כהמשך טבעי לחברותי בבית"ר, בתנועת החרות ובגח"ל. צעדתי במסלול זה עם רבים מכם, והמחנה שאתנו הלך וגדל. הנאמנות תמיד לרעיון. התנועה, המפלגה, ככל שהיו חשובות, מעולם לא היו חשובות ממנו. מפלגה היא כלי לקידום הרעיון. למגינת לבי בשנים האחרונות אנשים רבים מדי השתמשו בכלי זה כדי להוביל רעיונות זרים, שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת העולם של המחנה הלאומי ומעמידים בסכנה את עתידו של עם ישראל. גם אחרי שהתנקה הכלי מחבורת קדימה, שאין בה לא דרך ולא אידיאולוגיה והיא הביטוי התמציתי לאופורטוניזם מזוקק, עדיין נסחף הליכוד בתהליך הדרגתי של איבוד זהותו, ולא ברור לי לאן פניו מועדות.

תחושתי העמוקה שכדי לשרת את עם ישראל בדרך הטובה ביותר, צריך לנקוט עמדות ברורות יותר. להגיד את האמת לציבור. למשל על רמת הגולן. על בקעת הירדן. על ההתיישבות. על הכרעת הטרור מעזה, שעה ששוב מתפוצצים קסאמים בשדרות. ישראל עלולה לעמוד מיד אחרי הבחירות תחת מסע כבד ביותר של לחצים מדיניים ופוליטיים. דרושה רוח של כבוד לאומי, מדיניות לאומית ברורה, כושר עמידה ונחישות. וצריך עכשיו, במהירות, לבנות את החומה שתחזק את הנהגת המחנה הלאומי ודרכו את מדינת ישראל.

'ישראל ביתנו', אליה אני מצטרף היום, היא העוגן שבלב המחנה. היא החומה. אני חולק על כמה מצעדיה ומעמדותיה, אך לרגע אינני שוכח שבכמה מאירועי המבחן המכריעים לעתידה של ישראל, כ"מפת הדרכים" ו"ההינתקות", מצאתי בנציגיה שותפים לעמדותיי בהצבעות בכנסת ובממשלה יותר מאשר ברוב חבֵרַי מהליכוד.

לנגד עיני עומדים חוסנו של המחנה הלאומי והצלחתו להוביל את העם אל עתיד בטוח יותר. אין בלבי ספק כי תרומתי לכך תהיה ניכרת יותר מתוך ישראל ביתנו.

אינני עוזב את הבית. אני עוזב את הכלי, כדי לחזק את הבית. המחנה הלאומי היה ונשאר ביתי. אני משוכנע כי חברי האמיתיים לדרך יבינו את המהלך. רבים בוודאי יצטרפו. עם ישראל זקוק למחנה לאומי חזק, שהוא התקווה לעמידה במבחנים שלפנינו.

אני מודה לכל אחת ואחד מכם על האמון הרב ועל התמיכה לאורך כל הדרך.

ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.


מעומק הלב,
עוזי לנדאו

יום שני, י"ט בחשוון