ברוריה ורוני הראל נפלו בפח שטמן להם הנוכל, אבי עמר, שהורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובהונאה בכרטיס חיוב ונדון ל-62 חודשי מאסר בפועל. עמר פרסם מודעה בעיתון בה הציע זוג כרטיסי טיסה לתאילנד בחצי מחיר. עמר קנה את הכרטיסים מחברת הדקה ה-90 בכרטיס אשראי שגנב מדני אפשטיין, במחיר של 11,108 שקל, ומכר אותם לזוג הראל במחיר של 4,250 שקל. עמר סיפר לזוג הראל שזכה בכרטיסים במקום עבודתו ואינו יכול לממשם מסיבות משפחתיות. לאחר שמעשה התרמית התגלה בוטלו הכרטיסים.
בכתב תביעה שהגיש הזוג הראל לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים נגד חברת הדקה ה-90 בע"מ הוא ביקש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. הזוג טען שהנתבעת התרשלה כשלא בדקה את זהותו של עמר הנוכל, שהתחזה כמי שהזמין כרטיסי טיסה, והשתמש בכרטיס אשראי שאינו שלו. "על-פי חוק היה על הנתבעת לבצע בדיקה מקיפה של זהות מי שהציג עצמו כבעל כרטיס האשראי, והעובדה שהנתבעת לא עשתה כן מטילה עליה אחריות על הנזק שנגרם לנו".
בכתב האישום שהוגש נגד עמר, נאמרו הדברים הבאים:
1. ביום 27.12.07 פרסם הנאשם בעיתון מודעה, בה מוצעים זוג כרטיסי טיסה לבנגקוק, תאילנד, במחיר של 1,100 דולר (להלן - "המודעה").
2. רוני הראל (להלן - "רוני"), אשר ראה את המודעה והיה מעוניין בכרטיסי טיסה כאמור, התקשר עוד באותו היום למספר הטלפון שפורסם במודעה. מאחר שלא היה מענה בטלפון אליו התקשר, השאיר רוני במענה הקולי הודעה, בה ביקש ממפרסם ההודעה להתקשר אליו בחזרה.
3. ביום 31.12.07 התקשר הנאשם אל רוני, הציג עצמו בכזב כדורון אבישי, ושאל את רוני האם הוא עדיין מעוניין בכרטיסים. רוני השיב בחיוב, והנאשם אמר לו כי עליו להזמין את כרטיסי הטיסה על שמו של רוני בחברת נסיעות, מבלי לשלם תמורתם בשלב זה, ולמסור לנאשם את מספר ההזמנה.
4. רוני עשה כדברי הנאשם. הוא התקשר לחברת הנסיעות הדקה ה-90 (להלן - חברת הנסיעות) והזמין זוג כרטיסי טיסה בחברת "אל-על" לבנגקוק.
5. לאחר מכן, התקשר רוני לנאשם ומסר לו את מספר ההזמנה שקיבל מחברת הנסיעות. הנאשם השיב לרוני, במירמה, כי החברה בה הנאשם עובד תעביר לחברת הנסיעות את התשלום, ולאחר שרוני יקבל את כרטיסי הטיסה תתואם ביניהם הדרך בה יעביר רוני לנאשם את התשלום.
6. עוד באותו היום התקשר הנאשם לחברת הנסיעות ושילם את עלות כרטיסי הטיסה שהזמין רוני, בסך של 11,108.31 שקל, במירמה, באמצעות כרטיס האשראי של דני אפשטיין וזאת, ללא ידיעתו של דני וללא רשותו.
7. למחרת, ביום 1.1.08, התקשר הנאשם לרוני והודיע לו כי התשלום עבור כרטיסי הטיסה הועבר לחברת הנסיעות. רוני בדק בחברת הנסיעות ובחברת "אל-על" וגילה כי התשלום עבור כרטיסי הטיסה אכן שולם.
8. במקביל, התקשר הנאשם לתחנת המוניות "מלחה" בירושלים וביקש להזמין נסיעה ממשרד החוץ בירושלים לקריית מלאכי. נהג המונית סוהיל זינה (להלן - סוהיל), שעבד בתחנה אותה עת כסדרן, סיכם עם הנאשם כי הוא יבצע את הנסיעה ומסר לנאשם את מספר הטלפון הנייד שלו.
9. בסמוך למתואר לעיל, באותו היום, שוחחו הנאשם ורוני בטלפון. הנאשם ביקש כי רוני יעביר לו את התשלום, בסך 4,250 שקל (להלן - באישום זה: "הכסף"), באמצעות נהג מונית בשם סוהיל זינה, ומסר לרוני את מספר הטלפון של סוהיל.
10. רוני התקשר לסוהיל והשניים סיכמו כי סוהיל יקבל את הכסף במשרד החוץ בירושלים, מקום עבודתו של רוני.
11. סוהיל הגיע למשרד החוץ, שם קיבל את הכסף, ונסע עימו לקריית מלאכי, כפי שהורה לו הנאשם...".
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שמעשה ההונאה אינו קשור אליה בשום דרך, לא במישרין ולא בעקיפין, והזוג הראל תר אחר "כיס עמוק" לקבלת פיצוי. לדבריה, בהיבט החוזי לא נכרת הסכם בין הצדדים נוכח העובדה שהכרטיסים נקנו בכרטיס אשראי גנוב. "התובעים מעולם לא שילמו לנו בגין ההזמנה, והיה עליהם לתבוע את הגורם שאליו הועבר הכסף, אם אכן הועבר. התנהגות התובעים תמוהה, רשלנית, חסרת אחריות וחסרת כל סבירות ו/או הגיון, ובהיווצרות נזקיהם, המוכחשים מעליהם ואין להם להלין אלא על עצמם". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק הדין דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה וחייבה את התובעים לשלם לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 850 שקל. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. "מהאמור בכתב האישום ומדברי התובע בדיון שהתנהל בפני עולה, כי לא היה כל פגם בפעילותה של הנתבעת ולכן דין התביעה נגדה להידחות, אמרה השופטת והוסיפה כי "התובע הודה שמסר לנוכל את מספר הטלפון שלו ואת מספר הפקס' שלו וכי ההזמנה אצל הנתבעת בוצעה למספר הפקס' של התובע. בנסיבות אלה, לא הייתה לנתבעת כל סיבה לחשוד בעת ביצוע ההזמנה כי הפרטים שנמסרו לה אינם הפרטים של התובע, וגם לא הייתה לה כל חובה לברר מול חברת האשראי את שמו של בעל הכרטיס לאחר שהתגלתה התאמה בין מספר כרטיס האשראי לבין מספר תעודת הזהות. נראה כי התובע נטל על עצמו סיכון מרצון בהתקשרותו המפוקפקת עם הנוכל, אשר כללה העברת תשלום במזומן לגורם בלתי ידוע וכן מסירת מספרי טלפון ופקס', ואין לתובע להלין אלא על עצמו על כי נפל למלכודת שהטמין לו הנוכל".
