לדברי השופטים, על-פי החוק יש לקיים דיונים ברציפות עד גמירא משהחלה שמיעת הראיות ולכן, "קשה לקבל טענה של אדם המלין על כך שבית המשפט מילא אחר הדרישות שבדין בכל הנוגע לניהולו של הליך משפטי". עם זאת, הודו השופטים כי "הדברים אינם כה פשוטים, נוכח הפרקטיקה הקיימת בארץ זה שנים שלא לנהל משפטים, בין פליליים ובין אזרחיים, מראשית ועד סיפא. למרבה הצער, כולנו - עורכי דין ושופטים - התרגלנו לשיטה של שמיעה למקוטעין. על כן, כאשר בהליך משפטי מסוים נקבע כי השמיעה תהא רציפה, נראה הדבר כחריג. נדגיש: הדרך של שמיעה רציפה הינה זו הנכונה, הראויה והעדיפה. עם זאת, כאשר בית משפט מסוים הולך בדרך זו, ראוי לקבוע תקופת התארגנות על-מנת שהמעורבים יתאימו את התנהלותם לשיטה החדשה".

צדק לדבריהם, בית המשפט שלא נענה לבקשת הסניגורים לשחררם מהייצוג, עם זאת הוסיפו כי "יש להניח שבתקופה הראשונה של השמיעה, היינו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2009, יהיה בית המשפט נכון לגלות גמישות מסויימת, כפי שאף הציעה המדינה".

השופטים הזהירו מפירוש דבריהם "שלא כהלכה", שכן מדובר ב"שלושה סניגורים המייצגים נאשם אחד. נתון זה נותן אפשרות תימרון לסניגורים, שהרי לכאורה אין צורך ששלושתם יהיו נוכחים בבית המשפט בכל עת ובאופן רצוף. הסניגורים יודעים כבר מאז אמצע חודש מאי האחרון על החלטתו של בית המשפט. היה עליהם להביא זאת בחשבון שעה שנטלו על עצמם התחייבויות חדשות".

בסיום החלטתם הביעו השופטים תקווה כי "המקרה הנוכחי יהווה ציון דרך בהתנהלותם של בתי המשפט בנושא השמיעה הרציפה. ראוי שבתי המשפט השונים יתאימו את התנהלותם, מבחינת קצב השמיעה של תיקים, לדרישות שבדין. אכן שינוי מעין זה אינו ניתן לביצוע באיבחת חרב אלא יש לבצעו בהדרגה, שכן מדובר בשינוי מערכתי. כך או אחרת, מעתה ואילך ידעו המעורבים, כולל סניגורים, כי עליהם לכלכל את צעדיהם על יסוד ההנחה שהערכאה הדיונית עשויה לקבוע שההליך המשפטי יתנהל באופן רציף ונמשך עד לסיומו".

ערעור הסניגורים נדחה.