שרון ציין כמה סיבות החוסמות את צמיחת החברות: האחת - יזמי החברה מגיעים פעמים רבות מרקע טכנולוגי ולכן מתמקדים בעיקר בפיתוח ופחות בפעילות השיווק. "גם אם המוצר שפותח מצוין, על-מנת לשמור על יתרון תחרותי לאורך זמן דרושה השקעה אדירה בבניית מערכי מכירות ושיווק. על כל דולר שמושקע במחקר ופיתוח, דרושים 10-5 דולר לשיווק ומכירות".

סיבה נוספת - תקציבי מחקר ופיתוח לחברות סטארט-אפ בישראל מתקבלים בקלות יחסית (מתוכניות ממשלתיות ומקרנות הון סיכון), אולם כאשר מסתיים שלב פיתוח המוצר, לא נותר כסף בקופה על-מנת לקדם את החברה לשלב הבא. בנוסף - באופן פרדוקסלי הגורם המסייע ביותר לתעשיית ההיי-טק הישראלית, קרנות הון הסיכון, הינו במידה מסוימת הגורם הפוגע בהפיכתן לחברות ענק, מכיוון שהמודל העסקי שלהן מבוסס על מימוש ההשקעה בטווח זמן קצר יחסית. את מקומן של קרנות הון הסיכון היוצאות, עדיף שיתפסו משקיעים לטווח ארוך בשילוב private equity שיאפשרו המשך צמיחת החברות לאורך זמן.

הסיבה האחרונה טמונה בחוסר הסבלנות הישראלי; במחקרים נמצא קשר של ממש בין מידת הסבלנות של המשקיעים לבין גודלן של החברות לאחר שנים. "לנו כישראלים אין את אורך הנשימה והסבלנות הנדרשים, ולכן אנו בוחרים למכור את המוצר בטרם מומש כל הפוטנציאל הגלום בו. לו היינו משקיעים את סכומי הכסף והזמן בהקמת מערכי שיווק ומכירות כלל עולמיים במקום בחיפוש האקזיט הבא, מצבנו היה טוב יותר".

"בישראל יכולות לצמוח חברות גלובליות אך התנאים להצלחה הם איתור 'האוקיינוס הכחול' של אותו ענף, לצד השקעות מתמשכות בפיתוח, בניית מערכי שיווק ומכירות והרבה סבלנות. בחירת תחום הפעילות וקהל היעד מהווה מרכיב משמעותי ביכולת ליצור חברת ענק גלובלית ויציבה". אמר שרון. "הסיכוי שחברה ישראלית תצליח בתחום מוצרי צריכה ואלקטרוניקה קטן ביותר, לעומת הסיכוי שתצליח בתחום האינטרנט ושיווק מוצרים אינטרנטים. בחינת המודל של חברות ישראליות שהצליחו בעולם מראה כי הבחירה לעבוד מול מעט לקוחות גדולים כפי שעשו אמדוקס וקומברס מול חברות תקשורת גדולות היא אחת הסיבות להצלחתם", סיכם.