ביהמ"ש העליון הקל בעונש פדופיל במטרה לעודדו

בכתב הערעור לבית המשפט העליון, טען פלוני כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה שכתב האישום נסב, רובו ככולו, על דבריו. "פנייתי היזומה בשנת 2004 לעובדת סוציאלית ולפסיכיאטר בבקשה לעזרה, היא שהביאה לפתיחת החקירה. שיתוף פעולה מלא ומסירת פרטים מלאים על מתלוננים פוטנציאלים הם שאפשרו למשטרה לאתרם ולחקרם". לדבריו, השיהוי הארוך והבלתי מוסבר בחקירת המקרה, יצר אצלו ציפיות סבירות שלא תיפתח בעניינו חקירה פלילית.

פלוני הדגיש כי במשך שהותו במעצר, שנה וחצי עד למתן גזר הדין, עשה כל שביכולתו על-מנת למגר את התנהגותו הפוגענית. הוא מימן מכיסו הפרטי טיפול תרופתי, שתכליתו לדכא את היצר המיני. "יש לעודד התנהגות חיובית ומשקמת שכזו בקרב עברייני מין, ומכאן שההקלה בעונש תשרת למעשה את האינטרס הציבורי".

לטענתו, אין לדעת מה תהיינה, אם בכלל, השפעות ארוכות הטווח על הקטינים בהם פגע. "לא כל שכן, חלק מהקטינים העידו שפעילות מינית מהסוג שקיימו איתי מהווה חלק שיגרתי בחייהם".

פלוני גולל את נסיבותיו האישיות וציין כי ביצע את העבירות בהיותו בן 20-19, כמו-כן שאין לו עבר פלילי. מטעמים אלה ביקש להקל בעונשו ולהמליץ על שילובו בעת שחרורו מבית המאסר במרכז לטיפול בעברייני מין בפתח תקוה.

פלוני (לא ברור מדוע שמו עלום - א.פ.) הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשורה של עבירות מין כלפי קטינים עימם יצר קשר באמצעות האינטרנט. על פלוני נגזרו שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שנתיים. פלוני סבר כי נגרם לו עוול ולפיכך הגיש ערעור לבית המשפט העליון נוכח גזר הדין החמור לשיטתו.

בכתב האישום נטען כי החל בשנת 2004 נהג פלוני לגלוש באתרי אינטרנט ולהתכתב עם קטינים ב"חדרי צ'אט". בשלב מאוחר יותר, היה מפנה את השיחה לערוצים פרטיים ומשכנע את הקטינים להיפגש עימו לצורך קיום מגע מיני.

כתב האישום כלל שישה אישומים:

• על-פי האישום הראשון - יזם פלוני קשר עם קטין כבן 13 באמצעות האינטרנט ושלח לו חומרים פורנוגרפיים. כמו-כן, יזם מפגש עם הקטין, בו נשק לקטין על שפתיו וקיים עמו מין אוראלי. על מעשים אלו הורשע במעשה סדום, במעשה מגונה ובהטרדה מינית.

• על-פי האישום השני - ביצע פלוני מין אוראלי בשני קטינים וכן ניסה להחדיר איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. על עבירות אלו הורשע פלוני במעשה סדום, בניסיון לביצוע מעשה סדום ובמעשה מגונה.

• על-פי האישום השלישי - פלוני הפציר בקטין שהכיר בצ'אט באינטרנט להיפגש עימו, ובעקבות הפצרות חוזרות ונשנות קיים עם הקטין שישה מפגשים, בהם ניסה לחבקו ולנשקו על שפתיו, הסיר מכנסיו ואונן בפני הקטין חרף בקשות הקטין כי יחדל. בשל עבירות אלו הורשע פלוני במעשה מגונה, במעשה מגונה בפומבי ובהטרדה מינית.

• על-פי האישום הרביעי - פלוני נפגש עם קטינה כבת 13.5 ונשק על שפתיה לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים, על כן הורשע במעשה מגונה.

• אישום חמישי - כלל שלושה מקרים של מעשי סדום. פלוני קיים מפגשים עם קטין, בהם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין (בהסכמת הקטין) וביצע בו מין אוראלי.

• על-פי האישום השישי - פלוני אחסן במחשבו קבצים הכוללים עשרות תמונות קטינים המדגמנים בעירום מלא או חלקי, ומקיימים מגע מיני, בין היתר עם גברים בגירים, על כן הורשע בהחזקת חומר תועבה.

פלוני הודה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעובדות האישומים השונים, והורשע על-פי הודאתו. יצוין כי פלוני הביא למאסרו לאחר שבשנת 2004 פנה ביוזמתו לפסיכיאטר שמסר את המידע לרשויות.

שירות המבחן קבע, כי חרף הטיפול התרופתי הפרטי שקיבל פלוני, נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה, ועל כן יש מקום להשית עליו מאסר מוחשי, והומלץ לשלבו בטיפול ייעודי בעברייני מין.

בהערכת מסוכנות שנערכה לבקשת בית המשפט המחוזי, צוין כי לפלוני רמת מסוכנות מינית גבוהה.

ביום 8.2.10 נערכה הערכת מסוכנות נוספת ומהערכה עלה כי פלוני הפסיק את הטיפול הפרטי עם קבלת גזר דינו והוא לומד, לטענתו, לשלוט בצרכיו ויצריו, ומרגיש חובה למתן את מיניותו תוך מודעות לדחפיו ולא להביא לביטולם. לדבריו, הוא בעל עכבות ומעצור מוסרי. סיכום הערכת המסוכנות קבע כי רמת המסוכנות המינית נותרה גבוהה.

בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, נחלקו הדעות בעניין העונש שראוי להטיל על פלוני. השופט אורי שהם קבע כי מדובר במעשים חמורים ביותר על-פי כל אמת מידה, ואין לדעת את השפעתם על הנפגעים. השופט שהם הציע לגזור על פלוני 10 שנות מאסר, מהן 8 לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים.

לעומתו טענה השופטת יהודית שבח, כי נסיבותיו המיוחדות של התיק ופלוני, מחייבות התחשבות מיוחדת הגוררת עימה הקלה ממשית. לדבריה, בשל היעדר מקור חוקי לכפות על עברייני מין קבלת טיפול רפואי, ובשל הקושי להשיג את הסכמתם לקבלת טיפול תרופתי, יש להנהיג תמריצים שיעודדו את עברייני המין לקבלת הטיפול ולהתמדה בו, על-ידי הקלה בעונשו של עבריין מין המכיר בבעייתו והמקבל טיפול רפואי סדיר ושוטף. "בכך יצא כלל הציבור נשכר לטווח הרחוק", ציינה.

השופטת שבח הוסיפה כי פלוני ביצע את העבירות ללא הפעלת כוח ומנתה שיקולים לקולא, שעיקרם נסיבות חייו, וציינה כי אינה רואה כיצד ניתן לגזור את עונשו כעבריין "רגיל". השופטת שבח ביקשה להסתפק בעונש של 4 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של פלוני ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

דעתו של השופט שמואל ברוך הייתה כדעת השופטת שבח, אלא שהוא הציע מאסר בפועל של שש שנים, וכן מאסר על תנאי כאמור על-ידי השופט שהם.

המדינה השיבה כי גזר הדין שהוטל, שיקלל באופן ראוי את כלל הנימוקים לקולא ולחומרא, ומכאן שהעונש מאוזן. לדבריה, מסקנות דוח המסוכנות האחרון שהוגש לבית משפט העליון מאששות שפלוני מסוכן לקטינים, ועל כן אין מנוס מהרחקתו מן הציבור.

שופטי בית המשפט העליון מרים נאור, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן, קבעו בפסק הדין כי לא ניתן לומר שהעונש שהוטל על פלוני אינו תואם ענישה ההולמת את נסיבותיו המיוחדות של העניין. עם זאת, החליטו השופטים להקל בעונש וקבעו כי תקופת המאסר בפועל שירצה פלוני תועמד על 5 שנים בלבד, ויתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

"נראה לנו כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לעובדה שהמערער הוא זה שהביא לגילוי מעשיו, והוא מנהל מלחמה עצמית מתמדת לדיכויים", אמרו השופטים וציינו כי "בדרך זו, אנו מבקשים, על-ידי הקלה מסוימת בעונש לעודדו".

השופטים הוסיפו: "נראה לנו גם כי לקראת תום תקופת המאסר ראוי יהיה לשקול הוצאת צו פיקוח ומעקב על המערער על-פי הוראת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 לתקופה ממושכת, ובכך להקטין את הסיכון הנשקף ממנו".