"לא יכולה להיות מחלוקת כי העותרת ידעה, בעת שנכנסה לישראל במסגרת משפחה שאיננה משפחתה, כי כניסתה נעשית תוך מרמה. אלא שידיעתה את פרטי המזימה כפי שבאה לידי ביטוי בשימוע שנערך לה, אין משמעותה עדיין שהיה לה חופש הבחירה בין שיתוף פעולה לבין אי שיתוף פעולה עם המזימה שנרקמה, שיתוף פעולה אותו מייחס לה המשיב, שקבע ברוב הגינותו כי העותרת לא יזמה את המהלך". כך קבע (יום א', 9.05.10 ), שופט בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים,
דוד חשין, בעתירה מנהלית אשר הגישה צעירה אתיופית להשאר בארץ על-אף שהובאה לארץ במרמה. הצעירה - בהיותה קטינה - סופחה, על-ידי אמה, בתשלם, למשפחה אתיופית-יהודית, במטרה להעלותה ארצה.
עם הגיע הילדה ארצה עם "משפחתה", התעללה בה משפחתה והיא נאלצה לברוח מביתה, והושמה בפנימיה.
בהליך זה גילתה הילדה את האמת על מוצאה - כנוצריה אתיופית אשר אינה משויכת למשפחה היהודיה עמה הגיעה לארץ, ואשר היא סופחה למשפחה זו תמורת תשלום ששלמה אימה.
היא הביעה צער על מעשיה, ביקשה להשאר בארץ וספרה כי אימה לא תקבלה חזרה.
משרד הפנים גרס כי הילדה ידעה - בזמן שעלתה לארץ, כי הובאה לארץ במרמה, וכי שיתפה פעולה עם תרמית זו, ועל כן יש להשיבה לאתיופיה. פרקליטת הילדה גרסה כי הבאתה לארץ נעשתה מאחורי גבה ובניגוד לרצונה, ויש להשאירה בארץ מטעמים הומניטריים.
השופט דוד חשין מצא לנכון להורות על השארת הילדה בארץ, הן משום שגם אם הייתה מיודעת בתרמית, לא הייתה לה כל בחירה אם להשתתף בה או לא והיא אולצה להשתתף בתרמית, והן משום שמדובר בתופעה נרחבת אשר הפתרון לה אינו צריך להגיע על גבה של הצעירה, אלא - על-ידי התווית נוהל במשרד הפנים - בדומה לנוהל בני זוג זרים של יהודים אשר מאבדים את מעמדם בארץ אם וכאשר הם בורחים מהתעללות בן הזוג היהודי - השופט חשין ציין כי במקרה זה הילדה - אשר ברחה מהתעללות "משפחתה" - חשפה עצמה לסיכון של איבוד מעמדה, ויש להגן על ילדים ש"נספחו" למשפחות עולות - גם אם בתרמית - כך שלא יאלצו לשתוק כנגד התעללות שמבוצעת בהם, אך ורק מחשש להשבה לאתיופיה. השופט חשין קבע כי גירושה של הצעירה יוקפא עד שיגובש נוהל מסודר בנושא.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
