נוכחות של קבוצות כימיות מסוימות שמקורן באוכלוסיות חיידקים הנמצאים בשפכים מוניציפאליים מזרזת את השיקוע של סידן פוספאט, מלח קשה תמס שמרכיביו נמצאים במים אלה, ואילו קבוצות כימיות אחרות מעכבות אותו. כך עולה ממחקר חדש שבוצע על-ידי חוקרי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושזכה לאחרונה לפרסום בינלאומי.
המחקר בוצע על-ידי הסטודנט צבי שטיינר כחלק מהדרישות לקראת התואר מוסמך במדעים, בהנחייתם של ד"ר רוני כשר ופרופ' יורם אורן ממכון צוקרברג לחקר המים במכונים לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין ובהנחיית ד"ר חנה רפפורט מן המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה.
לתוצאות מחקר זה השלכות מרחיקות-לכת על תהליכי השבת מי שפכים על-ידי התפלה באמצעים ממברניים (למשל, אוסמוזה הפוכה).
שיקוע של מלחים כסידן פוספאט על פני הממברנות פוגם ביעילות תהליכים אלה.
תוצאות המחקר מסבירות חלק ממנגנוני השיקוע ואף מצביעות על האפשרויות לשלוט בקצב שיקוע המלחים על הממברנות ולהקטינם באופן ניכר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
