ביהמ"ש: מדוע לא פועלים נגד מיכל האמוניה?

בהתייחסה להתנהלות הוועדה המקומית מציינת בר-זיו, כי זו הדגישה בתשובתה לעתירה את הסכנה הגדולה הגלומה במיכל האמוניה לעשרות אלפי תושבי האיזור, וכי "בניגוד לנסיונה של העותרת להציג את בקשתה להיתר כלגליזציה למיכל בטון תמים אשר נבנה בסטייה 'קלה' מההיתר, מדובר בבקשה להתיר קיומו של מיכל אמוניה המכיל 14,000 טון אמוניה, על קרקע המועדת להתנזלות ולרעידות אדמה, באזור החשוף לסיכון ביטחוני, כאשר פגיעת טיל בגגו של המיכל עלולה לגרום ל'אסון הירושימה' באזור מפרץ חיפה".

על כך אומרת בר-זיו כי מדובר בנימוקים נכונים - אך הם היו קיימים גם בעת אישור הקמתו של המיכל לפני 24 שנים. "איני סבורה, כי דווקא התוספת של 0.2% שנגרמה בגין הסטייה מההיתר, היא שגורמת לסכנה... אין זאת [אלא] כי הוועדה המקומית שגתה מלכתחילה, כאשר נתנה לעותרת היתר להקמת מיכל (בידיעה שמדובר במיכל שמיועד לאחסון אמוניה), אך מאז הקמתו ועד לאחרונה לא פעלה להריסתו ו/או אפילו לסגירתו. החובה לדאוג לביטחון הסביבה בכלל והאוכלוסיה בפרט רובצת על כתפי העירייה ו/או המדינה, ואי מתן היתר בלבד למיכל, תוך מתן אפשרות להמשך תפעולו, אין בו די כדי למלא חובה זו".

בר-זיו מסכמת: "מאופן ההתנהלות עד היום, אני מסכימה עם העותרת כי העדר ההיתר משמש לעירייה כתירוץ בלבד לדחות את הבקשה, תחת שתנקוט בצעדים העומדים לרשותה על-פי החוק על-מנת למנוע את הסכנה לה היא טוענת בהרחבה שכזאת".

על כך ערערה חיפה כימיקלים, בטענה שוועדת הערר חרגה מסמכותה, שכן הסמכות לקבוע אלו נושאים ייכללו בתוכנית מתאר ארצית נתונה אך ורק בידי מועצה הארצית לתכנון ובנייה. לטענתה, לאחרונה פורסמה טיוטת תוכנית מתאר ארצית, וגם בה לא הוסדר נושא המיכל, ללמדך שלשיטת המועצה הארצית הדבר אינו נדרש. כן טענה, כי הבקשה תואמת את התוכניות החלות על הקרקע.

ועדת הערר והוודעה המחוזית טענו, כי הערר נדחה על בסיס חוסר התאמת הבקשה לתוכניות המאושרות החלות על המקרקעין. עוד נטען, כי לא היה מקום לאישור הבקשה גם בשנת 2001, וכי בכל מקרה הבקשה לא הועברה לוועדה המחוזית. הוועדה המקומית טענה, כי מיכל האמוניה הנוכחי פועל ללא הייתה בנייה וללא רשיון עסק מאז הקמתו, ולמעשה חיפה כימיקלים מבקשת הכשר למצב הקיים, בו היא מסכנת את הסביבה.

בר-זיו קבעה, כי דין העתירה להידחות, שכן ביוני השנה החליטה הוועדה המחוזית שלא להוציא היתר בנייה בתקופת הביניים עד להפקדת תוכנית חדשה למסוף הכימיקלים, או לפרק זמן של שלוש שנים, לפי המועד המוקדם ביניהם. בר-זיו הוסיפה, כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, שכן היא אינה תואמת את התוכניות החלות על הקרקע.

חיפה כימיקלים טענה, כי ניתן להוציא היתר בניה על-פי התוכנית המאושרת, אך בר-זיו אומרת שלא מצאה בסיס לטענה זו, במיוחד כאשר המיכל בנוי על שטח של פרוזדור הנפט ו/או על דרך, אשר עליו אסורה כל בנייה. התוכנית הקיימת קובעת ייעודי מגרשים בלבד, אך אינה קובעת פרמטרים הנדרשים לתכנונם. ככל שעסקינן בהיתר למתקן רגיש ומיוחד שכזה, מן הדין שתהיה לגביו תוכנית, המאפשרת באופן מפורש את הקמתו ואין מקום להתיר את בנייתו על דרך פרשנות מאולצת לתוכנית קיימת.