מתן שכר דיפרנציאלי בקיבוץ - רק בשינוי תקנון

פרוקצ'יה קובעת, כי שתי ההחלטות באיילת השחר התקבלו בניגוד לתקנון ולכן אינן תקפות. ואולם, על-פי עיקרון "הבטלות היחסית", היא נמנעה מלבטל בפועל את יישומן ואת השלכותיהן. זאת, משום שבשנת 2010 שונה התקנון כדין וניתן תוקף להנהגת שכר דיפרנציאלי.

להחלטה זו נותנת פרוקצ'יה מספר נימוקים. הראשון: איילת השחר לא פעל בחלל ריק ולא היה הקיבוץ היחיד שקיבל החלטה כזו באותה עת. עם זאת, התנועה הקיבוצית לא קבעה כללים ברורים לביצוע השינוי, המסגרת המשפטית לא הותאמה אליו במהירות המתבקשת ונוצר פער בין אורחות החיים שאומצו בפועל לבין התשתית הנורמטיבית והמשפטית.

שנית, ביטול כעת של המעשים שנעשו מאז 2002, יהיה הרסני למרקם הקיבוצי, יצור תוהו ובוהו בניהולו הכספי של איילת השחר ועשוי להביא לדרישה להחזרת כספים שכבר הוצאו בידי חלק מהחברים. הדבר אף עשוי לפגוע בצדדים שלישיים, שהסתמכו על אותן החלטות ופעלו לפיהן.

עם זאת, חייבה פרוקצ'יה את איילת השחר לשלם לאלף הוצאות בסך 40 אלף שקל - גם כאן בחריגה מן המקובל בתנועה הקיבוצית. השופטים אליקים רובינשטיין ויוסף אלון הצטרפו לדעתה.

קיבוץ איילת השחר החליט באוגוסט 2002 לעבור למודל של תשלום שכר דיפרנציאלי לחבריו, הנגזר מהכנסותיהם האישיות. ההחלטה התקבלה ברוב של 57.7% מכלל חברי הקיבוץ, למרות שהתקנון חייב תמיכה של לפחות 60%. באוקטובר 2003 הוחלט, ברוב של 66.2% מכלל החברים, להמשיך במודל זה. יש לציין, כי ההחלטה המקורית דיברה על שנת ניסיון החל מספטמבר 2002, כך שההחלטה השנייה התקבלה לאחר שחלפה שנה זו.

אלף טען, כי שתי ההחלטות נוגדות את עקרונות היסוד של הקיבוץ, ובהם זכותם השוויונית של חבריו לקבל מהקיבוץ את צרכיהם, וחובת הקיבוץ להעניק לחבריו הקצבות כספים על בסיס שוויוני בלא תלות בערך עבודתו של כל חבר וחבר. לגישתו, ההחלטות נתקבלו בניגוד להוראות הדין; בניגוד להוראות התקנון המצהירות על יסודות הקיבוץ; ובניגוד לבסיס ההסכמה החברתית עליה מושתתת החברות בקיבוץ.

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את תביעתו של אלף לבטל את ההחלטות, ועל כך עירער לעליון. בפסק הדין שפורסם היום, ובו נדחה הערעור, ניתחה השופטת איילה פרוקצ'יה בהרחבה את עקרונות היסוד של התנועה הקיבוצית ואת השינויים המפליגים שעברו עליה בעשור האחרון, בעיקר מאז המשבר הקשה אליו נקלעה בשנות ה-90.

לדברי פרוקצ'יה, כי תהליכי השינוי שעברו הקיבוצים היו כרוכים לא רק בחיפוש אחר פתרונות פרקטיים למשבר בפניו ניצבו, אלא בתמורה בסיסית בתפיסות ועקרונות היסוד שאפיינו את ההוויה הקיבוצית. המכנה המשותף של פתרונות אלו בא לידי ביטוי בזניחת חלק מיסודותיו של הקיבוץ המסורתי, כגון: ניהול קולקטיבי של המשק, שליטה קולקטיבית על משאבי הייצור, שוויון בתחום הקצבת כספים לחברים, שמירה על ריחוק תרבותי וחברתי מהסביבה הלא-קיבוצית ועוד.

בתוך כך, התעוררה השאלה האם ועד כמה קיימו הקיבוצים המשתנים את הגדרת המונח "קיבוץ" בתקנות האגודות השיתופיות ואת תפיסות היסוד של הקיבוץ. הממשלה אימצה במרץ 2004 את המלצותיה של ועדה ציבורית שבחנה את המתרחש בקיבוצים, ואשר במרכזן עמדה ההבחנה בין "קיבוץ שיתופי" (המודל הקיים) לבין "קיבוץ מחודש" (המודל המאפשר קניין פרטי). המלצות אלו עוגנו בשורה של תיקונים שפורסמו בדצמבר 2005.

בנוגע למקרה שלפניה, קובעת פרוקצ'יה: "אימוץ מודל השכר הדיפרנציאלי, עליו הוחלט במסגרת שתי ההחלטות הנדונות, מבטא סטייה מהותית מעקרונות היסוד של שוויון ושיתוף מלא בין החברים, כמשמעותם בתורה הקיבוצית, אשר על יסודה הוקם המפעל הקיבוצי כולו... מעבר זה מבטא לא רק שינוי מהותי ביסודות הקיבוץ מבחינת ההיבט הכלכלי; הוא מהווה מהפך בתפיסה החברתית והאידיאולוגית שאפיינה את התורה הקיבוצית. יש בו משום שינוי עמוק בתפיסת השיתוף החברתי והערבות ההדדית בין החברים, והעצמת הליך האינדיווידואליזציה באורחות החיים הקיבוציות".

בהחלטות אלו, היא מוסיפה, יש משום "סטייה ברורה מעקרונות היסוד של שוויון מלא, שותפות וערבות הדדית, הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי-תרבותי. בכך, חרג אופיו של הקיבוץ מהמתואר בהגדרת המושג 'קיבוץ' בתקנות. בכך התרחשה חריגה מאופיו של הקיבוץ על-פי הוראות התקנון של הקיבוץ". שינוי כזה, קובעת פרוקצ'יה, יכול להיעשות רק באמצעות שינוי תקנון הקיבוץ.

פרוקצ'יה דוחה את האפשרות, לפיה חברי איילת השחר הסכימו בפועל לכך שהאסיפה הכללית תוכל לפעול בניגוד לתקנון, גם אם לא שינתה אותו במפורש. לדבריה, אכן יש לעיתים אפשרות לאמץ פעולות שנעשו בניגוד לכללים, אך הדבר צריך להיעשות אך ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן. מה שאפשרי כאשר מדובר בשינויים בנושאים משניים, היא קובעת, אינו אפשרי כאשר מדובר בשינוי העומד בלב-ליבה של התפיסה הקיבוצית.