פרס ישראל בחקר המשפט - לפרופ' רות גביזון

פרופ' רות גביזון היא הזוכה בפרס ישראל לחקר המשפטים לשנת תשע"א. כך הודיע (יום א', 20.3.11) שר החינוך, גדעון סער. הפרס יוענק לגביזון ביום העצמאות הקרוב.

בנימוקיה למתן הפרס ציינה הוועדה, כי מחקריה של גביזון עוסקים בסוגיות מרכזיות של המשפט החוקתי במדינת ישראל, והם מתמודדים בעומק ובאומץ עם עיצוב זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא עוסקת הן בחקר המשפט מתוכו והן במחקר מהותו של המשפט, יכולותיו ומגבלותיו.

בכך התכוונה הוועדה בין היתר להתנגדותה של גביזון לאקטיביזם השיפוטי בו דוגל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, שזכה אף הוא בפרס ישראל. בשל דעותיה אלו של גביזון, התנגד ברק בחריפות ובהצלחה למינויה לשופטת בבית המשפט העליון בשנת 2005, באומרו ש"יש לה אג'נדה" - אמירה שגררה ביקורת ציבורית חריפה.

מפלסת דרכים

הוועדה מוסיפה, כי גביזון גם מפלסת בעבודתה דרכים כדי לאפשר קיום בצוותא של יהודים דתיים וחילוניים, כמו גם של יהודים ושאינם יהודים, במדינת ישראל. הכוונה בכך לאמנת גביזון-מדן, עליה חתמה עם ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, והמהווה תשתית מוצעת ליחסי דת ומדינה וליחסי דתיים-חילוניים, אם כי לא הגיעה לידי ביצוע.

כמו-כן, עסקה גביזון במחקריה בהגנה על זכויות האדם, ובמיוחד בזכות לפרטיות, בחופש הביטוי ובשוויון, ושילבה את תפיסותיה ואת מחויבותה בעבודה מעשית בשטח.

יו"ר ועדת הפרס הייתה פרופ' רות לפידות, כאשר פרופ' יפה זילברשץ ופרופ' ברכיהו ליפשיץ שימשו לצידה כחברי הוועדה.

מהנח"ל דרך התמחות בעליון ועד אוקספורד


גביזון נולדה בשנת 1945 בירושלים, גדלה בחיפה ושירתה בנח"ל, בעיקר בתפקידי הדרכה. היא החלה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1964, וסיימה בשנת 1968 בהצטיינות, ראשונה בכיתתה. במקביל למדה כלכלה ופילוסופיה וקיבלה בוגר בשניהם בשנת 1970. גביזון סיימה לימודי מוסמך במשפטים בהצטיינות יתירה בשנת 1971.

גביזון התמחתה במשרד המסחר התעשיה, במשרד פרטי (עו"ד ש' שגב) ובבית המשפט העליון (אצל השופט בנימין הלוי). את תואר הדוקטור קיבלה מאוניברסיטת אוקספורד בשנת 1975, על מחקרה שעסק בנושא ההגנה המשפטית על הפרטיות.

משנת 1974 ועד פרישתה בספטמבר 2010 מילאה גביזון תפקידי הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. היא כיהנה בקתדרה לזכויות האדם ע"ש חיים כהן מאז הקמתה בשנת 1988.

גביזון נמנתה עם מקימי האגודה לזכויות האזרח, כיהנה שנים רבות כיו"ר ההנהלה שלה ובשנים 1999-1996 כיהנה כנשיאת האגודה. בשנים 1990-1982 הייתה עמיתה בכירה במוסד ון-ליר בירושלים, ועסקת בבעיות של דמוקרטיה ויחסי משפט ופוליטיקה. מאז 1995 ועד 2003 הייתה עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. שם עמדה בראש פרויקט שעסק בשסעים בחברה הישראלית, וריכזה דיאלוגים ממושכים שעסקו בשסע היהודי-ערבי בשנת 2002-2001 ריכזה תוכנית על יהדות כתרבות מטעם מרכז פוזן באוניברסיטת בר-אילן.

ועדת שמגר, ועדת וינוגרד

גביזון כיהנה כחברה במספר ועדות ציבוריות:

1978: ועדת כהאן להגנה על הפרטיות, שהניבה את חוק הגנת הפרטיות.

1983: ועדת קלוגמן לעניין הבטחת מידע אישי במאגרי מידע.

1994: ועדת צדוק לבדיקת חוקי העיתונות.

1998: ועדת שמגר לבדיקת התפקיד ודרך הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה.

2003: הוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

2004-2003: תת הוועדה לזרמים וקהילות של ועדת דברת לרפורמה בחינוך (התפטרה לפני סיום עבודת הוועדה).

2008-2006: ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.

מאז ינואר 2005 ועד פברואר 2006 שימשה יועצת בכירה של ועדת החוקה של הכנסת לתהליך החוקתי שהוביל יו"ר הוועדה, מיכאל איתן. גביזון גיבשה את ההצעה שהונחה על שולחן הוועדה לפרק העקרונות, וכתבה מסמכי רקע לתהליך.

בשנת 2005 ייסדה את מציל"ה - מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, והיא מכהנת כנשיאתו. בשנת 1997 זכתה בפרס צלטנר לחקר המשפט, בשנת 2001 זכתה (יחד עם הרב מדן) בפרס אביחי, בשנת 2002 זכתה בפרס ירושלים לסובלנות, ובשנת 2003 זכתה בפרס אמ"ת למדע המשפט. בשנת 2003 הוענק לה תואר דוקטור כבוד של הסמינר התיאולוגי היהודי בניו-יורק. בשנת 2009 זכתה בפרס חשין למצוינות במחקר, ובאותה שנה הוענק לה תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת בר-אילן.