עו"ד מיכאל שקד, שהיה התובע המוביל במשפטו של ג'ון דמיאניוק, התנגד עקרונית להטלת עונש מוות עליו. בשל אותה התנגדות עקרונית סבור שקד, כי הייתה זו טעות להוציא להורג את אדולף אייכמן.

שקד דיבר בפומבי על משפט דמיאניוק, לראשונה מאז פסק דינו המזכה של בית המשפט העליון ביולי 1993, בכנס שנערך ביד ושם (ב', 11.4.2011) ביום בו מלאו 50 שנה לפתיחת משפט אייכמן. בארגון הכנס השתתף יד יצחק בן-צבי.

לדברי שקד, הוא הסכים להיות התובע במשפט רק בתנאי שאם דמיאניוק יורשע - לא הוא שיטען לעונש. ואכן, את הטיעון לעונש המוות השמיע פרקליט המדינה דאז, יונה בלטמן. "עמדתי בנושא די ברורה וכבר נכתב רבות על המדינה כמוציאה להורג בחסות המשפט", אמר שקד.


בזכות הסגרת חוטפי המטוס


שקד סיפר כיצד גילה בבריה"מ את הראיות שהביאו לזיכויו של דמיאניוק מחמת הספק מאשמת היותו איוון האיום מטרבלינקה: "הגיע אלי מידע לפיו בבריה"מ התנהל משפט של פושע מטרבלינקה והעידו שם הרבה ואכמנים. הרעיון הזה, שיש חומר שלא הגיע אלינו, הטריד את מנוחתי בתור civil servant. אמרתי לעצמי שאם אני יודע את זה - אני צריך להגיע לשם.

"באותה תקופה חבורה של רוסים חטפו מטוס סובייטי והנחיתו אותו בארץ, והחזרנו אותם תוך 24 שעות, לפני שהספיקו לקחת עורך דין. הסובייטים גילו כלפינו רצון טוב, ואמרתי ליועץ המשפטי [יוסף חריש - א.ל] שזו הזדמנות טובה לקבל תמורה.

"יצרנו קשר, גם בעזרתו של ארמנד האמר, שבאותה תקופה חיפש נפט גם בבריה"מ וגם בישראל. הגעתי לבריה"מ ובסופו של דבר קיבלתי את המפתחות של בניין הפרקליטות, כדי שאוכל לעבוד שם גם בלילות. הייתי עם עוד עורכת דין ודי מהר למדנו רוסית כדי שנוכל לעבור על החומר. אני אומר לכם" - פנה שקד לחוקרים הרבים שנכחו באולם - "שיש שם קורפוס אדיר של חומר מחקרי".

שקד המשיך: "אמרתי לעליון: אם זה עלול ליצור אצלכם ספק - תעשו את מה שאתם מחויבים לעשות. בכל החומר הזה לא מצאו את השם דמיאניוק, וזה יצר את הספק שהוביל לזיכוי. אני מאמין שבית המשפט העליון נקלע לסיטואציה שאני בעוונותי יצרתי אותה".


חלון ראווה, לא משפט ראווה


על ההכנות למשפט סיפר שקד, כי "בקונספט הכללי הייתה ציפייה שמשפט דמיאניוק, אם כבר ניהלו עשר שנים משפטים על ההסגרה שלו לישראל, שהוא יהיה משהו כמו משפט אייכמן, לפחות בצד החיצוני".

מיד לאחר שהתמנה לתובע, נפגש שקד עם מיכאל גלעד, מי שהיה מקציני לשכה 06 שחקרה את אדולף אייכמן, כדי ללמוד מנסיונו, וקרא את פסקי הדין במשפט אייכמן. "יש המון שאלות סביב השואה שעוסקות בדילמות אנושיות שאין להן תשובה", אמר שקד על הלקח שהפיק ממשפט אייכמן. "החלטנו להגביל את עצמנו לפן המשפטי, כדי שההליך יהיה משפטי נקי.

"השופטים עזרו לנו מאוד במשימה הזאת. לאולם לא חדרה שום קרן אור שהייתה בלתי רלוונטית מבחינה משפטית. זה היה רחוק מאוד מלהיות משפט ראווה; זה היה חלון ראווה של שיטת המשפט הישראלית".

שקד מתח ביקורת על פסק הדין בבית המשפט העליון, בשל הימנעותו מלהרשיע את דמיאניוק על פעילותו כשומר במחנה סוביבור - שהוכחה מעבר לכל ספק סביר. "המחוזי קבע שהוא היה פושע מלחמה גם בטרווניקי [מחנה האימונים של הס"ס - א.ל] וגם בסוביבור, וזה התחזק הרמטית בחומר שהבאתי מבריה"מ.

"באופן מאוד מוזר, העליון אמר שהוא מנע את עצמו - כלומר: תחזיקו אותי - מלהרשיע אותו לגבי סוביבור. אמרו שלא ניתן לו להתגונן מפני אשמת היותו בסוביבור, מה שלא כל כך משתקף מהפרוטוקלים [של המחוזי - א.ל]".


"פוליטיקה מאוד עמוקה"


בפיו של שקד הייתה גם ביקורת על מדיניותה של ארה"ב בשנות ה-80: "כל מה שארה"ב עשתה באותן שנים עם פושעי מלחמה, היה לשלול את אזרחותם ולגרש אותם למדינות שהיו מוכנות לשפוט אותן. ארה"ב לא העמידה לדין בעצמה אף פושע נאצי, כי היא חששה שיעשו אותו הדבר לאמריקנים על כל מיני דברים שהיו מעורבים בהם בשנים הקודמות. הייתה בזה פוליטיקה מאוד עמוקה".

בסיכום אמר שקד: "השאלה היא האם אנחנו מעמידים לדין את אייכמן, ובזה באים על סיפוקנו, ואז אפשר לסגור את החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם; או שיש לנו מחויבות רחבה יותר, ואז צחוק הגורל הוא שדמיאניוק יורשע בגרמניה על סמך החומר שלנו".