לבית המשפט הגבוה לצדק הוגשה היום (ה', 17.7.03) עתירה, הדורשת לחייב את שר הפנים לנמק, מדוע לא ירשום את העותרת כיהודיה, בסעיף הלאום בתעודת הזהות, וכן מדוע לא תושב על כנה התקנה שקבעה את חובת ציון הלאום בתעודת הזהות, שבוטלה אשתקד על-ידי שר הפנים. לחילופין, מתבקש השר לרשום כיהודי, לכל הפחות, את מי שמבקש לעשות כן.
העותרת, ליאורה גולדמן, יהודיה נכה שנולדה בישראל בשנת 45', ביקשה לחדש את תעודת הזהות שלה שבלתה, ובה צויין בסעיף הלאום כי היא 'יהודיה'. עם זאת, בתעודה החדשה שקיבלה, תחת סעיף הלאום מופיעות 8 כוכביות "- ", במקום הציון 'יהודיה'.
בעתירה נטען, כי הסבר הפקידה לתופעה, היה שמאז אפריל 2002 אין מציינים עוד את הלאום בסעיף זה, לאור פסיקת בג"צ, שחייבה את פקיד הרישום לרשום כיהודים בתעודת הזהות, גרים רפורמים. בתשובה לפנייה נוספת, נמסר לה ממשרד הפנים כי בוטלה התקנה שחייבה לרשום את סעיף הלאום.
העותרת טוענת, באמצעות עו"ד יעקב וברוך רובין, כי פניותיה לשר הפנים בנושא לא נענו, וממה שביררה, העילה לביטול התקנה האמורה היתה הפסיקה בבג"צ 2901/97 ובע"א 392/99, בו חוייב שר הפנים לרשום אנשים שגויירו בגיור רפורמי כיהודים.
סירובו של שר הפנים דאז, אלי ישי, לרושמם כיהודים מאחר וגויירו בגיור רפורמי - שכידוע הינו חסר תוקף מבחינה ההלכה האורתודוקסית - הביא למשבר קואליציוני, ש"הנוסחה הגואלת" שלו היתה ביטול סעיף הלאום בתעודת הזהות, באופן גורף.
העותרת טוענת כי הישרדותם של העם היהודי והדת היהודית היא תופעה שאין לה אח ורע בעולם. היהודים "ראו בהשתייכותם לדת היהודית והלאום היהודי זכות עליונה ולא חובה". החל מקום המדינה, מצויין עובדת היותה יהודית בכל הזדמנות, החל במגילת העצמאות וכלה בחוק השבות.
הרישום הוא בעל חשיבות מהותית ואינו טכני גרידא באי-כח העותרת עמדו על חשיבות הרישום, כפי שזו עולה מפסיקת בית המשפט העליון בפרשות רופאייזן ושליט, בהן נידונה בהרחבה סוגיית האזרחות. לדבריהם, לרישום חשיבות מהותית ולא טכנית גרידא, ו"יעידו על כך, עשרות העתירות בעניין לבית משפט נכבד זה, הדיונים הסוערים בבית המחוקקים והפגנות הענק מצד ציבורים מסויימים".
בעתירה נטען, כי ביטול הרישום "אינו ראוי ובוודאי שאינו סביר, בהיותו סותר את ערכי היסוד עליהם כוננה מדינת ישראל ואף אינו תואם את שנפסק" בעניין הגיור הרפורמי, "אשר בפירוש דרש וחייב ברישום 'כיהודי' גם מי שאינו מוכר כיהודי על-פי ההלכה", ולא התייחס כלל לביטול הרישום של סעיף הלאום.
"מחיקת סעיף הלאום מתעודת הזהות הינו מעשה בלתי סביר, הסותר את העיקרון הבסיסי בדבר יהדותה של מדינת ישראל. זהו מסמך רשמי של המדינה, היחיד למעשה שמחזיק כל אזרח, ועל כן לא יעלה על הדעת, כי לא יצויין בו לאום בעל התעודה, בפרט לאור העובדה כי כבר לפני שנים סברה הממשלה, כי נושא הלאום הינו כה חשוב ובעל משמעות ולכן יש לציינו בתעודת הזהות" נאמר בעתירה.
לחילופין, נטען, "לכל הפחות יש זכות לבעל התעודה לדרוש כי לאומו יופיע על גבי תעודת הזהות מבלי שהחלטה זו תהיה גורפת לגבי כל האזרחים, תוך אי התחשבות בדעתם וברצונם".
מפרוטוקול הדיון בוועדת החוקה של הכנסת, שאישרה את הצעתו של הח"כ דאז, חיים רמון, לבטל את סעיף הלאום, מסיקה העותרת כי העילה לביטול היתה נגועה בשיקולים פוליטיים צרים, שבאו למנוע משבר קואליציוני חריף. העובדה כי בתעודות הלידה, הנישואין והפטירה, לא נמחק סעיף הלאום, רק מחזקת את חוסר הסבירות של החלטת שר הפנים.
