אלשיך הורתה למכור את אגרקסקו בהקדם האפשרי

סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, הקפיאה (ג', 5.7.11) את ההליכים נגד חברת אגרקסקו עד 20 ביולי, מועד בו יתקיים דיון נוסף בנושא. אלשיך מותחת ביקורת חריפה על התנהגותה של המדינה, שהיא בעלת השליטה בחברת הייצוא החקלאי, ואשר אינה מוכנה לסייע בהצלתה.

בקשת ההקפאה לחברה, השולטת על 40% מהייצוא החקלאי של ישראל, הוגשה לאחר שנקלעה לחובות של עשרות מיליוני שקלים. המדינה מחזיקה במישרין ב-30% ממניותיה, 50% נוספים מוחזקים בידי מועצת הצמחים בה יש למדינה השפעה רבה ו-11% בידי תנובה.

אלשיך מציינת, כי בקשת ההקפאה מגוללת סיבות רבות ושונות אשר תרמו, ככל הנראה לקריסה, החל מקשיים חיצוניים וכלה בחשדות לניהול בעייתי. זאת כגון, חכירת אוניות במחיר גבוה אשר הסב הפסדים כבדים, וכן מבנה עסקי בעייתי, כולל טענות להעסקת-יתר של עובדים.

לדבריה, קיים אומנם אינטרס ציבורי חשוב בהמשך קיומה של אגרקסקו, אך יש גם שיקולים המצביעים על הצורך לפרק אותה: העובדה שפנתה לבית המשפט רק כאשר הגיעה לפי תהום והתחזית שהפעלתה בתקופת ההקפאה תהיה גרעונית (8 מיליון אירו לחודשיים).

מעבירים את תפוח האדמה הלוהט

עוד אומרת אלשיך, כי למעט תנובה - איש מבין הגורמים הנוגעים בעניין לא הסכימו לממן את הפעלתה, ורק לאחר לחץ כבד שלה, הסכימו להקציב סכומים צנועים בהרבה מהדרוש. היא מוסיפה:

"התדיינו לפני צדדים, אשר כל אחד ואחד מהם עשוי לספוג נזקים כבדים מקריסת החברה, אולם תחת להירתם למטרה המשותפת, גלגלו עיניהם לשמיים, ובחרו לנהל מאבקי כוח, להעלות 'טענות עקרוניות', ולנהוג באורח הגובל כמעט באבסורד לשמו; הכל מודעים למצבה של החברה, המדרדר מדי יום; מחד-גיסא איש מהם אינו רוצה בקריסת החברה, או כך לפחות הודיע בבית המשפט.
מאידך-גיסא איש אינו רוצה לתרום מאומה, ומבקש לגלגל את 'תפוח האדמה הלוהט' אל הצדדים האחרים".

אלשיך מוסיפה: "התנהלות מעין זו, אומר כבר כעת, מעלה תמיהה רבתי - וזאת בעיקר כאשר אין עסקינן באלטרואיזם, אלא בצדדים אשר לכל אחד מהם אינטרס ממשי בהישרדות החברה. דרך זו של ניהול מאבק כוחות ביניהם ועמידה סרבנית על המקח, אינה ראויה".

"המדינה ניסתה להסתתר מאחורי מועצת הצמחים"

כאמור, הביקורת הקשה ביותר נופלת בחלקה של המדינה: "אין לי אלא להתפלא, בעניין זה, על הדרך בה ניסתה המדינה לנסות ולהסתתר מאחורי אותו תאגיד, כאילו עסקינן בגוף אחר ונפרד לגמרי. זאת כאמור, חרף העובדה כי בידיה השליטה על רוב המינויים בתאגיד, ובמידה רבה, נכסיו מוקנים לה. במלוא הכבוד הראוי, אין לי אלא להביע פליאה על הדרך בה מנסה המדינה להסתתר מאחורי 'שרשור סטטוטורי' וטוענת 'אין זו אני', באורח הגובל בהיתממות לשמה".

אלשיך ממשיכה: "טענתה של המדינה, כי זה לא מכבר הזרימה לאגרקסקו כ-55 מיליון שקל, ולכן איננה רואה עצמה מחויבת עתה כבעל מניות ולהזרים כסף לחברה, לא רק שאינה מסייעת לה, אלא אף מעמידה את התנהלותה באור בעייתי וחמור פי כמה.

"תחילה, מזרימה המדינה סכום עתק לחברה, באורח שנראה בלא פיקוח ובקרה כלשהי - ואם הייתה בקרה, אזי משרואים אנו היכן מצויה החברה חודשים ספורים לאחר מכן, הרי שהדבר חמור אף יותר; לאחר מכן, היא מסרבת להשקיע סכום צנוע בהרבה, ואף כי יש ודאות גבוהה שיוחזר לה, היא עומדת על רגליה האחוריות בסירובה להרים סכום נמוך זה לטובת החברה, על-מנת שלא תקרוס סופית. כך נוהגת המדינה, דווקא כאשר החברה נכנסת לפיקוח הדוק של בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי(!), היכן ההגיון מאחורי הדברים לא השכלתי להבין, ואף לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת מפי בא-כוח המדינה". והיא מסכמת: "לי אלא להצר כי המדינה פועלת, במידה רבה, כנגד האינטרסים שלה עצמה, מטעמים אשר לא הובהרו כלל ועיקר בעת הדיון".

ביקורת נמתחת גם על הבנקים הנושים, "אשר קשה שלא לתהות נוכח החלטתם הכמעט משותפת לאמץ מדיניות נוקשה של סירוב למימון ההקפאה, אף לא במצב של הבטחה, לפיה השקעה זו תוחזר להם. אכן, הבנקים אינם מחליפים את המדינה, והינם גופים עסקיים שאינם נדרשים לפעול באלטרואיזם.

"אלא מאי? נקל עד מאד לראות, כי הבנקים - בלהיטותם 'להפגין שרירים' מול המדינה והגורמים האחרים, מהמרים במידה רבה על האינטרסים שלהם עצמם. דבר זה נכון בעיקר נוכח העובדה, כי חלק ניכר מהחובות לטובתם מובטחים בשעבודים צפים, אשר אינם שעבוד ספציפי, התופס נכס ספציפי בעל ערך קבוע באורח יחסי, אלא שעבוד שכל ערכו תלוי באורח ישיר בשווי החברה ככזו".

חקירות ובמידת הצורך מיצוי הדין

למרות כל אלו אומרת אלשיך, כי ראוי לנהל את אגרקסקו כעסק חי על-מנת למכור את החברה מהר ככל האפשר. "אמנם, יכול ותעלה הטענה שאינה מופרכת על-פניה, כי יש טעם לפגם בכך כי נכס כזה של המדינה נמכר בהליך בזק לגורמים פרטיים, אשר במצבו הנוכחי עשויים לרוכשו במחיר זול עד מאוד. אלא, שאף אם ברירה זו אינה מן המשופרות, הרי שברירה אחרת - אין, מלבד התפוררות וקריסה מוחלטת של החברה, אשר תביא לכך כי לא ניתן יהיה להפיק ממנה מאומה עבור נושיה, עובדיה והחקלאים הקשורים עימה".

היא מוסיפה: "נסיבות המקרה מובילות למסקנה ראשונה במעלה: עריכת חקירות מקיפות, ובמידת הצורך אף מיצוי הדין עם מי שימצא אחראי לפעולות שלא כדין, הינן אינטרס ראשון במעלה, שאינו נופל בחשיבותו מן האינטרס לשמר את החברה כעסק חי - והחלטתי ניתנת, חד-משמעית בכפוף לכך. הפעולות בעניין זה יחלו כמעט במקביל לפעולות הנוכחיות".

אלשיך הורתה להעביר את הסכומים הבאים למימון הוצאות הפירוק בשבועיים הקרובים: המדינה, הבנקים (כל אחד לפי חלקו בנשייה) ותנובה - 500,000 אירו כל אחד; העובדים - 400,000 אירו. היא הורתה לנאמן, ד"ר שלמה נס, לפעול בצורה היעילה ביותר האפשרית, כולל פיטורים במידת הצורך, ואסר עליו לשלם חובות עבר כלשהם למגדלים. כמו-כן, על נס לפרסם מיידית הצעות למכירת החברה ולזרז את ההליך ככל יכולתו.

מחזיקי אג"ח אגרקסקו אמרו בתגובה, החלטתה של אלשיך מחזקת את עמדתם לפיה המדינה היא האחראית לקריסת החברה. לדבריהם, הגופים המוסדיים השקיעו באיגרות החוב מתוך ידיעה, כי החברה נמצאת בבעלות ממשלת ישראל וגופים סטטוטוריים כמו מועצת הצמחים, וכפועל יוצא מכך מנוהלת על-ידי נושאי משרה מטעם המדינה ובהסתמך על דירוג גבוה שניתן להנפקה על-ידי חברת מדרוג. הגופים המוסדיים אומרים עוד, כי הם משוכנעים שמדינת ישראל תפרע את איגרות החוב ולא תפגע באמון של המערכת הפיננסית בישראל ובעולם ביציבות גיוסי הכספים של המדינה.