קורבן לעבירות מין עשוי להיזכר באירועים לאחר שנים של הדחקה, והצפת הזיכרון יכולה לבוא אפילו בעקבות חלום. כך קובע (יום ד', 21.9.11) בית המשפט המחוזי בתל אביב.

בשנת 2007 הורשע בני שמואל באונס מתמשך של בתו עד שהייתה בת 11. הבת הגישה תלונה רק בהיותה בת 26, ארבע שנים לאחר שחלמה שהיא מקיימת יחסי מין עם אביה ובעקבות זאת נזכרה במעשיו. בשנת 2009 הסכימו המדינה וההגנה בבית המשפט העליון, כי בית המשפט המחוזי ישמע חוות דעת של מומחים בנושא זכרונם של קורבנות עבירות מין, ויבחן האם יש בהן כדי לשנות את מסקנתו.

מטעם המדינה העידו פרופ' אליעזר זומר, ד"ר צביה זליגמן וענת גור, ואילו מטעם ההגנה העידו פרופ' גושן וד"ר אורלי קאמפף-שרף. המומחים פרסו יריעה נרחבת בשאלות שהוצגו להם, נחקרו על חוות דעתם והגיבו על חוות הדעת הנגדיות. לאחר סקירה בת למעלה מ-100 עמודים של חוות הדעת, החליטו השופטים צבי גורפינקל, יהודית אמסטרדם וקובי ורדי להעדיף את חוות דעתם של מומחי התביעה, בין השאר בשל עיסוקם המעשי בקורבנות עבירות מין.

מומחי התביעה ציינו, כי לא יהיה זה נכון לומר שהקורבן נזכרה באונס שעברה רק בשל החלום, למרות שהיא עצמה אמרה זאת, שכן קיימות אינדיקציות רבות בהתנהגותה קודם לכן המצביעות על כך שהייתה קורבן לעבירות מין - גם אם לא זכרה אותן. בית המשפט קבע, כי הקורבן נזכרה במעשים בבת אחת ולא בצורה הדרגתית, אם כי כטבעם של קורבנות עבירות מין - במשך הזמן נזכרה בפרטים נוספים. עוד נקבע, כי עדויות מומחי ההגנה לא הספיקו כדי ליצור ספק סביר בדבר אשמתו של שמואל.

אמסטרדם, אשר בהרכב המקורי זיכתה את שמואל בדעת מיעוט, הצטרפה הפעם לדעת הרוב. ורדי חזר על דעתו המרשיעה מפסק הדין הקודם. גורפינקל החליף את השופטת סביונה רוטלוי שפרשה לגמלאות, וכתב את רוב פסק הדין המרשיע. בית המשפט גם שב וגזר על שמואל 12 שנות מאסר בפועל. מאחר שערעורו של שמואל תלוי ועומד בבית המשפט העליון, נדחה ריצוי המאסר עד לאחר החגים.