עמירה הס, עיתונאית בהארץ ופעילת שמאל רדיקלית, ערכה בתחילת אוקטובר סדרת ביקורים בערים שונות ברחבי קנדה והרצאתה על הסכסוך הישראלי-פלשתיני מנקודת מבטה. הס, שנולדה בירושלים ב-1956 להורים ניצולי שואה שהיו חברים בתנועה הקומוניסטית, מסקרת מזה כעשרים שנה את המצב ביהודה, בשומרון וברצועת עזה ככתבת של
עיתון הארץ. בין השנים 1993 עד 1997 היא התגוררה בעזה וכיום היא מתגוררת ברמאללה.
סיורה בקנדה נפתח ב-29 בספטמבר בויקטוריה בבריטיש קולומביה ועד ה-8 באוקטובר היא הספיקה להרצות על "ישראל-פלשתין: הפחד מהעתיד" גם בוונקובר, בקלגרי, בוויניפג, בססקטון, בלונדון, בטורונטו, במילטון, באוטווה ובמונטריאול. ביקורה נערך בחסות ארגון "קנדים למען צדק ושלום במזרח התיכון" (CJPME) וארגון KAIROS. חוגים בקהילה היהודית בוונקובר הביעו צער שהרצאתה של עמירה הס בעיר נערכה בראש השנה, עובדה שמנעה מיהודים שומרי מסורת להגיע לאירוע. את הרצאתה באוטווה קיימה הס ביום הכיפורים.
עמירה הס תקפה בחריפות את מדיניות ישראל בסוגייה הפלשתינית וגם יוזמת הרשות הפלשתינית בהנהגתו של אבו מאזן לבקש הכרה של האו"ם במדינה פלשתינית. בהרצאותיה ובראיון לאתר אינטרנט המזוהה עם השמאל הרדיקלי בקנדה אמרה הס בין היתר את הדברים הבאים:
הסדר הבעיה הפלשתינית - בתשובה לשאלה בנוגע לפתרון של שתי מדינות, השיבה הס: "שתי מדינות זה כמו עשר". ההבדל היחיד בין העבודה לליכוד, אמרה, הוא הדיון על "הגודל והמספר של הבנטוסטנים".
הפתרון: תנועה דו-לאומית - בתשובה לשאלה אם קיימת תקווה כלשהי לשלום, אמרה הס: "רק אם אנו נמשיך לבנות תנועה דו-לאומית נגד האפרטהייד הישראלי". היא ציינה, כי כאשר הפלשתינים רואים פעילים ישראלים כמו [ארגון] תעאיוש ואחרים מוחים זה לצד זה איתם נגד הריסת בתים והחרמת אדמה, נעצרים ומוכים על-ידי החיילים, "אז הם רואים את הצד האחר של הישראלים". לדבריה, מאז 1993 רוב הפלשתינים פגשו רק חיילים ישראלים ו
מתנחלים. "כאשר אנו עומדים ביחד איתם הם רואים אותנו באור שונה”.
ההפרדה בין העמים הרסנית - הס טענה, כי לגדר הביטחון שהקימה ישראל השלכות קשות על היחסים בין שני העמים. "אחד מהדברים המרכזיים שהייתי עדה לו הוא ההפרדה בין שני העמים ההרסנית... הם (שני העמים) אינם מכירים עוד זה את זה. כעת אין מגע אנושי. היחסים מתקיימים רק עם הצבא ובהקשר להתנחלויות". היא הוסיפה: המפתח הוא ביצירת סוג של אחדות בין ערבים וישראלים כדי לשבור את "המדיניות של הפרדה" אשר שולטת בפוליטיקה הישראלית מזה עשרים שנה.
שורש הבעיה: ישראל מסרבת לוותר על ההגמוניה והפריבילגיות שלה - כאשר נשאלה אם היא תומכת במדינה אחת או בשתי מדינות, השיבה הס שהיא הייתה ספקנית אם הישראלים או הפלשתינים יהיו נכונים לחלוק את הארץ עם האחר, אבל בנקודת זמן זו הפרטים אינם חשובים. "אני סבורה שאנו מבזבזים זמן רב מדי בדיבורים על פרטי הפתרון. לא מדובר במכשולים לוגיסטיים או בבעיות טכניות, מדובר בחוסר רצון מצד ישראל לוותר על הגמוניה ועל הפריבילגיות שלה... אני יכולה לסיים את השיחה הזו בצורה אופטימית יותר או אופטימית פחות, ושתיהן תשקפנה את מה שאני מרגישה. הסיום הפסימי יותר הוא שאני יכולה לראות מלחמת יום הדין ("ארמגדון") באזור... אבל עלינו להשלים עם העובדה הבאה: קיימים שני עמים בארץ הזו, וללא העיקרון של שוויון אין סיכוי לחיים בארץ הזו, מכיוון שהעתיד של שני העמים הוא עתיד אחד".
אין שלום בגלל ישראל - הס הביעה פסימיות לגבי האפשרות ליישב את הסכסוך, בהטילה את מלוא האחריות על ממשלת ישראל שאינה מוכנה לקיים מו"מ עם הפלשתינים. "אין אפילו דיון. לנו יש חופש לכתוב ולפרסם... אבל איני חושבת שיש דיון אמיתי בנוגע לכיבוש. ישראל אינה מוכנה למו"מ רציני. אין סיכוי". בהרצאה בססקטון האשים אותה אחד המשתתפים בקיצוניות, ועל כך השיבה: "אינני קיצונית. המצב קיצוני".
היוזמה להכרה במדינה פלשתינית - שגיאה - הס תיארה את יוזמת הרשות הפלשתינית להשיג הכרה של האו"ם במדינה פלשתינית כ"מהלך מטורף". היא חיוותה את דעתה, שהרשות הפלשתינית חותרת להשיג אמינות בקרב הציבור, בעיקר בגדה המערבית, בה בעת שכוחות הביטחון שלה משתפים פעולה עם צה"ל. הס אמרה, כי אבו מאזן סבר בתמימות שישראל תקפיא באופן סימבולי את הבנייה בהתנחלויות כדי לאפשר חזרה למו"מ. "עבאס תפס את אובמה במילה וטעה בשיקול הדעת... קיימת ביקורת (בקרב הפלשתינים) על המדיניות הרכה של אבו מאזן והרשות הפלשתינית כלפי התחבולות של ישראל ב-17 השנים האחרונות”, אמרה.
אינתיפאדה נוספת היא שאלה של זמן - הס העריכה, כי על-אף השליטה של גורמי הביטחון של הרשות הפלשתינית, תפרוץ אינתיפאדה נוספת של הפלשתינים בגדה המערבית, ייתכן כתוצאה מניסיון של מתנחלים להצית תבערה. היא ציינה, כי כבר כיום המתנחלים פועלים באלימות נגד פלשתינים ונגד פעילים יהודים-ישראלים המוחים נגד הכיבוש. "הצבא הישראלי אינו מתערב והמתנחלים יודעים שהם מוגנים ובטוחים”, טענה הס.
יש צורך במאבק פעיל נגד ישראל - הס הדגישה, כי הפנייה של הרשות הפלשתינית לאו"ם לא תוכל לשנות את המציאות, שכן "אם היא אינה נתמכת על-ידי מאבק עממי ואי-ציות אזרחי נגד הכיבוש הישראלי דבר לא יוכל להצליח". לדבריה, התחושה הרווחת ברחוב הפלשתיני היא שלכולם נמאס מהסטטוס קוו. "הציבור אינו סבור שמחר בבוקר הם יקומו ותהיה מדינה פלשתינית. בכלל לא. הציבור אינו טיפש".
הפלשתינים לא ינהגו כמו האינדיאנים - המצב ב"ישראל-פלשתין" דומה להתיישבות בקנדה אמרה הס, למעט העובדה שבמקרה זה ידם של המתנחלים אינה על העליונה. "התנועה הקולוניאליסטית של ישראל היא מצליחה הרבה פחות מזו של קנדה ואמריקה, ואני מאוד שמחה על כך. בעוד אתם הצלחתם כחברה מתנחלת אנו ניכשל. הפלשתינים לא ינהגו כמו האינדיאנים ואני משתמשת במונח זה בכוונה”.
הציבור הפלשתיני מצפה לישועה מגורמים אזוריים - "אני רואה אנשים רבים (בשטחים) שמאבדים תקווה מהסדר פוליטי... הם רואים שההתנחלויות הולכות וקרבות. אבל הם עייפים, והם פחות מעורבים במאבק פוליטי, ואין כל תנועה המונית למחאה... הציבור מחכה שמשהו יקרה, אבל הם סבורים שזה יבוא משינוי בינלאומי... ראה את טורקיה. היא הייתה בת-ברית של ישראל. כך הייתה גם מצרים. אנשים מעריכים שיהיה יותר לחץ אזורי על ישראל שיבוא מבחוץ".
ישראל מדינת אפרטהייד - הס טענה, שמדינת ישראל מיישמת מדיניות של אפרטהייד כלפי הפלשתינים. "אנו לא גיבורים, אנו ברי-מזל. ישראל היא דמוקרטיה רק ליהודים. אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה מבלי להיעצר או להיעצר בבקרת הדרכונים. יש לי חופש תנועה, יש לי את כל הפריבילגיות של להיות יהודי בישראל". פריבלגיות אלה אינן נחלתם של הפלשתינים, אמרה הס.
ישראל מבצעת טיהור אתני - "יש מדיניות של טיהור אתני בחלקים נרחבים של הגדה המערבית... זה גלוי מאוד... אתה פשוט הולך וסופר את מספר האנשים אשר מגורשים מהמקומות בהם הם חיו עשרות בשנים. עניין זה עובר ברוב המקרים בחוסר תשומת לב של הישראלים" ושל התקשורת הבינלאומית. "זה לא קשה לקבל מידע, אפילו אם אתה לא חי שם (בגדה המערבית). זו רק שאלה של רצון".
פגיעה בחופש התנועה של הפלשתינים - הס טענה שחופש התנועה של הפלשתינים צומצם משמעותית מאז הסכמי אוסלו, בשל השליטה הישראלית במרשם האוכלוסין הפלשתיני, והדבר גורם לפגיעה קשה בכלכלה הפלשתינית ולהפרדה בתוך החברה הפלשתינית. "יש בני 16 בטולכרם מעולם לא ראו ים,” ציינה הס.
הישראלים אינם מתעניינים בזכויות אדם - הס קבלה על כך שהציבור הישראלי אינו מתעניין בכתבותיה על המצב בשטחים. "אנו נקראים הרבה יותר בחוץ מאשר על-ידי ישראלים. זו כמו שפה זרה לישראלים". לדבריה, אחד המכשולים הגדולים ביותר לכינון שלום מצוי בכך שהישראלים הגיעו למצב שבו הם רואים את הדיכוי של זכויות הפלשתינים כדבר טבעי, וייתכן שתידרש התערבות בינלאומית כדי לשכנע אותם בצורך לשינוי. היא ציינה, כי הטלת חרם וניהול קמפיינים נגד ישראל עשויים בהחלט להיות אפקטיביים.
הבדיחה שמשקפת את עמדות הישראלים - בהרצאה בססקטון סיפרה הס את הבדיחה הבאה על אימא יהודייה הנפרדת מבנה היוצא לשרת בצבא הצאר הנלחם נגד הטורקים. "אל תתאמץ יתר על המידה. הרוג טורקי ותנוח. הרוג טורקי נוסף ותנוח שוב". עונה לה הבן: "אבל אימא, מה אם הטורקים יהרגו אותי?". משיבה האם: "יהרגו אותך? מדוע? מה אתה עשית להם?”. לדברי הס, בדיחה זו משקפת את הגישה הישראלית כלפי הפלשתינים, והבעיה היא שישראל שכחה את שורת המחץ של הסיפור. "לישראלים יש שטח מת. הם פשוט אינם רואים. הם אינם תופסים שיש בעיה".
תנועת המחאה נגד ישראל מבורכת - "הם (פעילי השמאל הרדיקלי) מתריסים בפני הצווים הישראלים, הם הולכים לכפרים הפלשתינים. יש בהם סבתות ואנשים צעירים, חיילים לשעבר, נשים אשר מפקחות על בתי המשפט הצבאיים ומלוות את הפלשתינים בהליכים הביורוקרטיים של הכיבוש... אני סבורה שהדבר מעודד".
ביקורת על השמאל הישראלי - הס טענה, כי תנועת השלום הישראלית איבדה את דרכה, כיוון שהיא נמנעה מלבקר את הסכמי אוסלו, אשר סללו את הדרך להרחבת ההתנחלות. לטענתה, תנועת שלום זנחה את הסיסמה שלה, לפיה קיום ההתנחלויות מונע שלום.
הימנעות מביקורת נגד ישראל היא שותפות לפשע - "לאור העובדה שאיננו מצויים בסכנה כמו תושבי דרום אפריקה (בתקופת האפרטהייד) או פעילי זכויות אדם בבריה"מ בשעתה, האחריות שלנו גדולה יותר. האחריות של אנשי האקדמיה הישראלית, האינטלקטואלים והאמנים כבדה מאוד, מכיוון שאם הם מוחים, אם הם מתנגדים (למדיניות ישראל), אם הם דורשים שינוי, קולם יישמע. ואם הם לא עושים שימוש בהזדמנות העומדת בפניהם הם שותפים לפשע".
לא רוצה לחיות בסביבה יהודית - בראיון לפול ווינברג (Paul Weinberg) מהאתר
rabble אמרה הס: "אומר לך את האמת. אינני יכולה לראות את עצמי חיה בסביבה שכולה יהודית. לא אהיה מסוגלת לחזור לישראל אם אצטרך ולחיות בתל אביב או בירושלים... אמרתי לחבריי הפלשתינים, שהם אזרחים ישראלים, שאם אני אגורש מרמאללה, אני אלך ואגור בשכונה פלשתינית בתוך ישראל". היא הוסיפה: "אם הייתי מתבקשת להיות שליחת הארץ בקנדה לא הייתי מתגוררת במקסיקו. וכך זה אותו דבר, אינני סבורה שאני יכולה לכתוב על הכיבוש הישראלי... כאשר אני יושבת בתל אביב ונהנית מהחופש בתל אביב".
עזה קיבלה אותה בשמחה - הס ציינה, כי תושבי עזה קיבלו אותה כאשר עברה להתגורר בעיר ב-1993. "לא היה להם קשה בכלל לקבל ישראלית, בידיעה שאיני מייצגת את המשטר, את הצבא ואת הכובש". היא הצרה על כך שגורשה מעזה על-ידי חמאס, בהסבירה שיכולה הייתה להיות עדה ממקור ראשון להשלכות של מבצע
עופרת יצוקה.
איומים על חייה היו רק מצד המתנחלים - הס טענה, כי בעשרים השנים שהיא מתגוררת בשטחים הפלשתינים, תחילה בעזה ועכשיו בגדה המערבית, היא מעולם לא חשה מאוימת על-ידי פלשתינים. לעומת זאת, היא סיפרה שהותקפה על-ידי מתנחלים. באחד המקרים, מתנחלים פתחו באש לעברה ולעבר קבוצה של פלשתינים. האירוע קרה בשבת, והיא קראה לעברם: "האם מותר לכם לפתוח באש בשבת?”, אך האש לא נפסקה. כמו-כן, אמרה כי בשהותה בגדה המערבית היא חשה פחד מפני התקפות ישראלית ובמחסומים כמו כל פלשתיני אחר.
התקשורת שוגה בסיקור הסכסוך - "הבעיה עם BBC ו-CNN היא שהם מתייחסים לסכסוכים כמו משחקי כדורגל, ואולם אין מדובר במשחקי כדורגל. יש לנו זכות מלאה להתייצב לימין צד אחד ולומר מי צודק ומי טועה".
הסיבה להפצצת מתחם משפחת סמוני - הס סיפרה על יחסיה הקרובים עם משפחת סמוני מעזה, שאיבדה 29 מבניה ובנותיה בהפצצה של צה"ל את המתחם בו שהו בשבוע הראשון של מבצע "עופרת יצוקה". לדבריה, מספר גברים יצאו מהמתחם כדי לחפש קרשים לצורך הבערת אש לבישול. כאשר הם חזרו אנשי המודיעין שצפו בהם במזל"ט זיהו בטעות את הענף שנשאו כמטול RPG וניתנה הוראה לירות טיל לעברם.
תביעת השיבה של הפליטים הפלשתינים - בהרצאה בוונקובר מתח אחד המשתתפים ביקורת על הס על שלא התייחסה בדבריה לנושא הפליטים, ובתגובה לכך השיבה הס: "לא אכפת לי מה אנשים חושבים. התפקיד שלי אינו להתחרות על פופולריות".
סימוכין:
[קישור] [קישור] [קישור] [קישור] [קישור] [קישור] 
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
