ביהמ"ש: להקפיד מאוד על נוהלי בדיקת שכרות לנהגים

"בשל חומרת העבירה והצורך בהדברת תופעת נהיגה בשכרות, קיימת חשיבות מהמדרגה העליונה להעניש את החוטאים בחומרה רבה, זוהי גם גישתו של מותב זה. אך הדרך לעשות כן אינה פוסחת על הנחת תשתית ראייתית מבוססת אשר נאספה בצורה סדורה על-פי כל דין, וביצוע בדיקת שכרות על-פי כל הנהלים, תוך הקפדה קלה כבחמורה על כל תג ופסיק מנוהלי הבדיקה". כך אומר (9.10.11) שופט בית המשפט לתעבורה בחיפה, שלמה בנג'ו.

בנג'ו זיכה מחמת הספק את אלברט מרדכייב, אשר הואשם בנהיגה בשכרות, לאחר שהתגלו סתירות ותמיהות בעדויות השוטרים שעיכבו אותו וביצעו לו את בדיקות השכרות. בין היתר אמר בנג'ו, כי אין ודאות בכך שבדיקת הינשוף בוצעה במועד - 15 דקות לאחר עיכובו של הנהג - וכי הוא לא עישן לפני הבדיקה.

לעומת זאת, דחה בנג'ו את טענות ההגנה, לפיהן הופרה זכותו החוקתית של מרדכייב להיוועץ בעורך דין לפני ביצוע הבדיקה. לדבריו, "ברור לטעמי, כי משעה שנעצר נהג החשוד בשכרות ונמצאה אינדיקציה חיובית לשכרותו בבדיקת הנשיפון, והשוטרים מודיעים לו על עיכובו לצורך עריכת בדיקת נשיפה, הוא בסטטוס של מעוכב, ועל כן יש לאפשר לו במהלך ההמתנה לבדיקת הנשיפה להיוועץ בעו"ד.

"חשוב לא פחות מכך, יש לציין זאת במפורש בפניו, ואולי ראוי כי הדבר יקבל ביטוי בטפסים המובנים של המשטרה, בדומה להסבר הניתן לו בדבר הדרישה ליתן דגימת אויר נשוף, שתן או דם ומשמעות הסירוב עבורו.

"הדברים חשובים על-מנת שמחד תוקפד השמירה על הזכויות החוקתיות של החשודים להיוועץ בפרקליט, ככל שיחפצו לעשות כן, ומאידך, ישמר ביטחון הציבור, והמשטרה תוכל לבצע את מלאכתה כראוי, ותוכל לבחון אם אכן החשוד שבפניה נוהג שיכור. בהקשר זה ראוי להבהיר, כי אין פירושו של דבר שניתן לעכב את בדיקת הנשיפה עד אשר יצליח החשוד לשוחח עם פרקליטו.

"בשל החשיבות של נטילת דגימת אוויר נשוף, שתן או דם באופן מיידי ממי שחשוד שנהג בגילופין, ומשמעות שיהוי הבדיקה עד אשר יתייעץ החשוד בפרקליטו, שיהוי הבדיקה ירוקן מכל תוכן של הליך הבדיקה. עיכוב ביצוע בדיקת הנשיפה ע"י אותו חשוד בתואנה של היוועצות עם הפרקליט, עלול להחשב כהכשלת הבדיקה, וסירוב להבדק תוך הקמת חזקת שכרות נגדו". איש לא הפריע למרדכייב להתקשר לעורך דין, קבע בנג'ו, והשוטרים לא היו מחויבים להודיע לו שזו זכותו.

טענה נוספת שדחה בנג'ו הייתה, כי חיובו של מרדכייב לבצע את בדיקת הינשוף עומד בסתירה לזכותו של אדם להימנע מהפללה עצמית. הוא אומר: "בכל הנוגע לעבירת שכרות, קבע המחוקק חזקת שכרות, דהיינו נהג החשוד בנהיגה בשכרות המסרב לדרישת שוטר ליתן דגימת אוויר נשוף, דם או שתן, ייחשב כשיכור. ברור אם כן, כי בכך שלל המחוקק את זכותו של חשוד בנהיגה בשכרות מלהימנע מלמסור ראיות אלה (דגימות אוויר נשוף, דם או שתן) ובכך ביטא את דעתו שהזכות להימנע מהפללה עצמית אינה חלה על מסירת דגימות אלה. אומנם חזקה זו אינה משתרעת על בדיקה בנשיפון או בדיקת מאפיינים, אך המשמעות הפרקטית מלבצע בדיקות אלה, תהיה שהנאשם יובל אחר כבוד לבצע בדיקת נשיפה, וכאמור לא עומד לו חיסיון מלהימנע מלמסור דגימה כזו, ואם יסרב יחשב שיכור".