"בקשת העותרים משמעה - בקשה ליתן לעותרים רישיון להשליט אנרכיה בשטחים הציבוריים של העיר תל אביב לגבי מיקום האוהלים, משך השהייה, אפשרות הלינה במקום, אופי הפעילות באוהלים וסביבתם וכיוצא בזה, בעוד הרשויות והתושבים כפופים לחסדיהם, ל'רצונם הטוב'". כך אומרת (יום ב', 23.7.12) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, צילה צפת.

צפת דחתה את בקשתם של פעילים במחאה החברתית לבטל את מדיניותה של עיריית תל אביב, לפיה הקמת אוהלי מחאה מחייבת את קבלת אישורה מראש. הם גם ביקשו להורות לעירייה שלא להפריע להם ולמפגינים אחרים להקים אוהלים, ושלא לפנותם רק משום שהוקמו ללא היתר. על בקשות אלו אומרת צפת, כי משמעותן היא יצירת אנרכיה.

לדברי צפת, חוקי העזר של תל אביב מאפשרים במפורש לעירייה למנוע הסגת גבול, תלייה, הטלה, הבלטה ברחוב או מעליו. היא מדגישה, כי הזכות החוקתית לחופש ביטוי וזכות המחאה - כמו כל זכות אחרת - הן מוגבלות ויחסיות לזכויות יסוד אחרות ולאינטרסים אחרים. "זכותה של הרשות לבקר, להגביל ולהתנות את הזכות מראש בתנאים אשר ישמרו על זכויותיהם של אחרים", קובעת צפת.

צפת מוסיפה, כי ניסיון הקיץ שעבר מלמד, שהסובלנות כלפי הקמת המאהלים "גרמה למטרד קשה ביותר של רעש בלתי פוסק יום וליל, תנאי תברואה קשים בשל העדר פתרונות סניטריים... עומסי תנועה קשים, התגברות מעשי אלימות, הפרת סדר וכיוצא בזה". היא דוחה את טענת העותרים, כאילו כל הפגנה יוצרת הפרעה: זוהי "טענה פלסטית הממזערת לאין שיעור את מימדי ההפרעה, המטרד והסבל שנגרם על-פי ניסיון העבר בהקשר של הקמת אוהלים במרחב הציבורי".

בנושא הנדון, ממשיכה צפת, "הפגיעה באינטרס הציבורי המתנגש בחופש הביטוי, הינה קשה וממשית בהסתברותה ברמה קרובה לוודאות". הסדר הציבורי לא רק מצדיק קבלת אישור מראש של העירייה, היא קובעת, אלא אף מחייב אותו. "אין לפרש את מדיניותה הסובלנית של העירייה אשתקד כקיבוע מדיניות שאין לשנותה", אומרת צפת, המדגישה שמותר ללמוד מטעויות העבר. לדבריה, מדיניות שאינה דורשת היתר מראש - היא המדיניות שאינה סבירה. לבסוף מציינת צפת, שהעירייה נתנה אישור להקמת מאהל מחאה בגן וולובלסקי שמול תחנת רכבת מרכז, ואף מסייעת לשוהים בו, דבר המלמד שמדיניותה אינה של סירוב גורף.