עד המדינה בפרשת הולילנד, ש"ד, כתב ביומנו "פרטים שבהם ניסה לרצות את השומעים" ו"הוסיף שורות". כך מסר פרקליטו, עו"ד אמנון יצחקניא, בפגישה עם בכירי הפרקליטות והמשטרה בדצמבר 2009, ואשר סיכומה הגיע לידי News1. המשטרה הסתמכה רבות על יומנו של ש"ד בחקירת הפרשה, אך התביעה הודיעה שלא תגיש אותו כראיה מטעמה. נראה שלפחות כמה מן הסניגורים יעשו שימוש ביומנים אלו בניסיון לקעקע את אמינותו של ש"ד.

בין המשתתפים בפגישה היו: פרקליט המדינה, משה לדור; ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב יואב סגלוביץ'; סגניתו דאז, תת-ניצב ורדה שחם; ראש יאח"ה, תת-ניצב שלומי איילון; וסמנכ"ל רשות המיסים לחקירות ומודיעין, אבי ארדיטי. יצחקניא אמר בנוגע ליומנים, כי הכריח את ש"ד להודות שביצע בהם שינויים, וזאת לאחר שעורכי דינו הבחינו בכך.

בפגישה זו אמרו עורכי דינו של ש"ד - שלא השתתף בה - כי הוא הסכים לקבל מקבוצת הולילנד 4 מיליון שקל, על-פי חישוב שערך עו"ד צבי אגמון, משום שהיה זקוק לכסף. לטענת ש"ד, החוב של הקבוצה כלפיו גבוה לפחות ב-3 מיליון שקל; הוא חזר על אותה טענה בעדותו בבית המשפט. יצחקניא הוסיף, שהוא אשר הציע לש"ד להפוך לעד מדינה כדי שיוכל לקבל את הכספים שלטענתו מגיעים לו. הוא גם העריך, שאפילו אם יורשעו נאשמי הפרשה - יתקשה מאוד לקוחו לזכות בתביעה האזרחית נגדם, "משום שבית המשפט לא יטה לתת יד לתשלומי שוחד". ש"ד טוען, כי רוב החוב של הולילנד כלפיו נובע מכספי שוחד ששילם מכיסו ואשר לא הוחזרו לו.

"חבילות של כסף עם חווקים"

עוד סיפר יצחקניא באותה פגישה, כי מהנדס העיר ירושלים לשעבר, אורי שטרית, הגיע יומיים-שלושה קודם לכן לביתו של ש"ד "כשבאמתחתו 60 אלף שקל מחולקים לשלוש חבילות של כסף עם חווקים של בנק הפועלים". לדברי יצחקניא, שטרית ניסה באותה עת לטעון שהכספים שקיבל מש"ד היו הלוואה, והוא "לוקח בחשבון שהשיחות מוקלטות וסביר להניח שגם שטרית מבצע הקלטות משלו". שטרית טען שקיבל מש"ד הלוואה של 342,000 שקל - הוסיף יצקחניא - בעוד ש"ד נתן לו 5 מיליון דולר. יצוין, כי בכתב האישום מיוחסת לשטרית קבלת שוחד בסך 1.4 מיליון שקל.

עמדת המדינה, כפי שהוצגה באותה ישיבה, הייתה ש"הוא צריך להתחייב לא לסנן דבר, ויחשב כמפר את ההסכם ברגע שייתפס על מעידה, ומעידות קטנות כגדולות... הוא צריך לדבר על הכל, גם על עניינים אישיים, ויהיה חייב לענות אם יתבקש לכך. תחום זה כנראה יגע בעניינים פיסקליים". באי-כוחו של ש"ד אמרו בשמו ש"קשה לו למסור מידע על אנשים שקרובים אליו וביקש להסיר אחדים", אך הם הסבירו לו שהדבר אינו אפשרי.

באי-כוחו של ש"ד טענו שחובותיו לשלטונות המס מסתכמים ב-1.5 מיליון שקל, אך המשטרה טענה שהחוב הוא 4 מיליון שקל; יצקחניא השיב שהוא אינו מודע לכך. עוד נמסר, כי נושיו של ש"ד עשויים לתבוע ממנו עד 8 מיליון שקל, אם כי הוא עצמו העריך שחובותיו יגיעו לכל היותר ל-3 מיליון שקל.

הסתרת רכוש תפיל את ההסכם

בפגישה נוספת, בינואר 2010, השתתף גם ש"ד עצמו, לצידם של לדור, המשנה לפרקליט המדינה שוקי למברגר, סגלוביץ', איילון, שחם ויצחקניא. על-פי סיכום הדיון, "מובהר, כי יש משמעות לכל הצהרה לא נכונה של העד. כך גם בנוגע לרכוש או לכספים שיש לו. אם מוסתר רכוש מתוך כוונה, זה מפיל את ההסכם". סעיף זה נכלל גם בהסכם הסופי עם ש"ד, וכעת טוענים בחוגי ההגנה שיש להפעילו לנוכח החשד שש"ד הבריח מיליוני דולרים לחו"ל באמצעות רכישה כביכול של יצירות אמנות בידי חברת גלוב הבריטית.

רובו של אותו דיון עסק בענייניו הכספיים של ש"ד ובחובותיו לרשויות המס. ש"ד סיפר באותו דיון, כי פנה לראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, וביקש עזרה דרך קרן לגמילות חסדים; הוא לא אמר מה הייתה התשובה. בדיון זה דובר רק על חוב של 1.5 מיליון שקל למע"מ, למרות שכאמור חודש בלבד לפני כן טענה המשטרה שהחוב גבוה כמעט פי שלושה. אחד מנציגי המדינה העיר, כי עמדת המדינה צריכה להיות שונה אם יתברר שמדובר בחובות של החברות שבשליטת ש"ד ואשר אינן מסוגלות לפרוע אותם משום שהוא רוקן אותן מנכסיהן.

על-פי סיכום הדיון, "הצגת עד המדינה ככזה שמדינת ישראל מחלה לו על חובותיו, לא תורמת לאמינות הדברים. ההנחה היא שהעד אינו בעל כושר פרעון כלשהו, אינו בעל רכוש כלשהו בארץ או בעולם, ואיננו מסוגל להתמודד עם החובות הללו. תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, המציאות אינה מוותרת על גביית חוב אמיתי ולכן לא ניתן לראות את החוב ככזה שמדינת ישראל החליטה לפרוע מכיסה עבור העד. כל זאת במידה והמדינה תשתכנע כי לש"ד אין יכולת פרעון כלל". לאור זאת הוצע לקבוע, כי המדינה תקבל אחוז צנוע מהסכום שיגבה ש"ד בפועל מהיזם הלל צ'רני, אם וכאשר יזכה בתביעתו נגדו; בהמשך המסמך מדובר על 7.5%.