התירו את החגורה

לא יהיה זה חידוש אם נאמר, שלעיתים קרובות מתברר רק לאחר תאונה קטלנית, כי נהג המעורב בה כבר צבר שורה ארוכה של עבירות והרשעות. ואז מתעוררת השאלה, היכן היו בתי המשפט כאשר ניתן היה להרחיקו מן הכביש בטרם יגרום לתוצאות איומות ובלתי הפיכות. הנה דוגמה לקלות הבלתי-נסבלת בה מתייחסים בתי המשפט בישראל לעבירות תנועה - והפעם מדובר בלא פחות משלוש ערכאות.

מחמוד אבו-אלהווא נתפס כאשר הוא מסיע במושב האחורי של מכוניתו אישה ושישה קטינים כאשר הם אינם חגורים. שוב: שבעה בני אדם, ובהם שישה ילדים, במושב האחורי של מכונית. השופט התל אביב מרדכי כדורי גזר עליו שלילת רישיון לשנתיים וקנס של 1,500 שקל. זאת, למרות שלחובתו של אבו-אלהווא כבר נרשמו הרשעות קודמות, כולל במעשים דומים לאלו בהם הורשע הפעם.

אבן-אלהווא עירער לבית המשפט המחוזי בירושלים וטען שנאלץ לנהל את משפטו בהיעדר עורך דינו. השופט אמנון כהן דחה את הערעור, וציין שעל-פי מזכר שערך אחד השוטרים - אבו-אלהווא הודה בביצוע העבירה וטען, כי מאחר שיש לו תשעה ילדים והוא מסיע את חלקם לגן - אין לו ברירה אחרת. משמע: מדובר בעבריין סדרתי המצהיר שימשיך לעבור על החוק ולסכן את חיי ילדיו.

בכך לא הסתיים הסיפור, כי אבו-אלהווא ביקש לערער לבית המשפט העליון. השופט סלים ג'ובראן דחה את הבקשה, הן משום שלא מצא מקום לגלגול שלישי, והן משום שהעונש לא נראה לו חמור מדי: "אכן אין המדובר בעונש קל, אך אין בכך כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה. אף לטעמי העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה, וזאת, כפי שציין בית המשפט, בייחוד על-רקע הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה הדומות בטיבן ואופיין לאלו שהורשע בהן בהליך מושא בקשה זו", הוא אומר.

נראה שגם המדינה חשבה שהעונש אינו קל, שכן היא לא עירערה עליו. אבו-אלהווא אולי לא יסיע בשנתיים הקרובות חבורת ילדים דחוסים ובלתי חגורים (אמרנו "אולי", כי יותר מדי פעמים נתפסים מי שנוהגים בזמן שלילה), אך לאחר מכן מן הסתם יחזור לסורו כפי שעולה מאותו מזכר משטרתי. ומה שחמור עוד יותר: איש לא יורתע ומחיר הדמים ימשיך לעלות.