ביהמ"ש: עו"ד ייצרו ייצוגיות ב"פס ייצור"

עוה"ד אסף חרסט, חיים כפיר, אשר אפריאט ותמיר ניסני ניצלו לרעה בצורה בוטה את מכשיר התביעות הייצוגיות, וייצרו תביעות ב"פס ייצור" כדי לקבל שכר טירחה. כך אומר (יום ד', 19.9.12) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף.

גרוסקופף דחה 17 בקשות לתביעות ייצוגיות שהוגשו בידי עורכי דין אלו נגד חברות המשווקות קופוני הנחה, בשל התנהלותם של באי-כוח התובעים. כל התביעות הוגשו בטענה שהנתבעות לא צירפו את המילה "פרסומת" לדוא"ל ששלחו למבקשים ובכך הפרו את חוק הספאם. בכל המקרים לא טרחו עורכי הדין לפנות תחילה לנתבעים וכל התביעות נוסחו בלשון זהה. בין הנתבעים היו ידיעות אינטרנט, רשת מנטה של קבוצת דלק, אופטיקה הלפרין, ניופאן, תפוז וג'יימס ריצ'רדסון.

גרוסקופף אומר: "קשה לחשוב על מקרה מובהק יותר של ניצול לרעה של מכשיר התובענה הייצוגית מ-18 הבקשות שהוגשו על-ידי המבקשים. הפגמים בהתנהלות המבקשים נוגעים לשתי סוגיות יסוד, אשר כל אחת מהן די בה על-מנת להצדיק סילוק על הסף של הבקשה המאוחדת שנולדה מ-18 הבקשות: ראשית, הגשה מבוזרת של בקשות העוסקות באותו עניין על-ידי - קבוצה אחת של מבקשים ובאי-כוח מייצגים; ושנית, אי מסירת הודעה מוקדמת ביחס להפרה שהיא, בעיקרה, צופה פני עתיד".

לדברי גרוסקופף, התביעות הוגשו לבתי משפט שונים והמבקשים גם לא טרחו לרשום חלק ניכר מן התביעות בפנקס התביעות הייצוגיות. הוא מעלה את ההשערה, שהם עשו זאת כדי להגדיל את כוח המיקוח מול כל אחד מהנתבעים, או משום שקיוו שיימצאו מותבים שיקבלו חלק מהתביעות. "הגשה מבוזרת של הליכים ללא השקיפות המתחייבת מכוח החוק, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, והסתרת מידע מבית המשפט ומהצד שכנגד. התנהלות זו עולה לפיכך לכדי חוסר תום לב דיוני חמור, שאיחוד התובענות אינו יכול לרפא", הוא קובע.

עוד עומד גרוסקופף על חשיבות הפנייה המוקדמת, היכולה להביא להסדרת המחדל ללא צורך בתביעה. כאמור, עורכי הדין לא נהגו כך בכל המקרים הנדונים, גרוסקופף משער: "לו היו המבקשים מקדימים פנייה לתובענה, הרי שאם הייתה דרישתם נענית, לא היו יכולים לדרוש מהמשיבים כל תשלום בגין פועלם, וזאת בשונה מהגמול והשכר אותו יכולים הם לבקש במסגרת הליך התובענה הייצוגית. ואולם, פשיטא כי טעם זה, ככל שאכן הדריך את המבקשים, אינו יכול להצדיק את העדר הפנייה המוקדמת. מטרתו של הליך התובענה הייצוגית הוא בראש ובראשונה לקדם את אינטרס הקבוצה.

"הימנעות מפנייה מוקדמת משיקולי גמול ושכר, בנסיבות בהן טובת הקבוצה מחייבת זאת, היא פעולה שאינה עומדת בחובת המסירות והנאמנות של מי שמבקש לשמש כפה לקבוצה. הימנעות כזו היא פסולה, אם כך, לא רק בשל היותה התנהלות בלתי הוגנת וראויה אל מול המשיב, אלא גם בשל היותה הפרה של חובת האמון לקבוצה".

השיקול: שכר טירחה

מכאן מגיע גרוסקופף למסקנה: "עניין לנו במדיניות מכוונת של המבקשים, אשר שמו לעצמם מטרה להקים 'פס ייצור' של תובענות ייצוגיות כנגד נתבעים רבים. לצורך הגשמת תוכניתם הצטרפו המבקשים באופן ייזום לכל אחד מאתרי הקופונים המובילים בישראל, ומשאספו די ראיות לבסס את תביעתם, מיהרו להגיש את 18 הבקשות, מבלי לעשות כל ניסיון להקדים פנייה לתביעה ולו באחת מהן.

"דפוס פעולתם החוזר של המבקשים מעיד עליהם כי ההימנעות השיטתית מלהקדים פנייה לתביעה היא חלק משיטת פעולה, אשר תכליתה לשלול מהנתבעים הפוטנציאליים את האפשרות לתקן את דרכיהם, ולמנוע מהם לחמוק מרשת ההליכים המשפטיים שפרשו המבקשים. מבקש ובא כוח מייצג הפועל בשיטה זו נוהג בחוסר הגינות ובחוסר תום לב כלפי הנתבע הפוטנציאלי, ובצורה שאינה הולמת ואינה רצויה לטובת הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג. לפיכך אין זה ראוי לתת גושפנקא לבקשתו, וראוי לדחותה על הסף".

בשולי ההחלטה דחה גרוסקופף שתי טענות מרכזיות של הנתבעות, לפיהן לא היו חייבות לציין את המילה "פרסומת" בדוא"ל וכי מדובר בזוטי דברים. ואולם, כאמור, הוא דחה את הבקשות על הסף בשל התנהלותם של עורכי הדין. המבקשים חויבו בתשלום הוצאות של 5,000 שקל לכל משיב שהגיש כתב הגנה, ועוד 2,000 שקל לכל משיב שהתייצב לדיון בתיק.