נדחה ערעורו של רייפמן על הרשעתו ועונשו

בית המשפט העליון דחה (יום ב', 11.2.13) את ערעורו של מייסד חברת אמבלייז, אלי רייפמן, על הרשעתו במעשי מירמה בהיקף של 6.3 מיליון דולר ועל עונשו - ארבע שנות מאסר בפועל.

מדובר בהלוואה בסך 3 מיליון דולר שקיבל רייפמן מחברת וינטון קפיטל בשנת 2009. כבטוחה להלוואה, נדרש רייפמן לשעבד 9 מיליון מניות של אמבלייז שלטענתו היו בבעלותו.
רייפמן טען, כי המניות מוחזקות בידי נאמן שאת זהותו אינו יכול לגלות לווינטון, מחשש שיריביו במאבקי השליטה באמבלייז ינצלו מידע זה לרעתו. לדברי רייפמן, שמו של הנאמן היה ידוע רק לו ולעורך דינו, דורון אפיק.

רייפמן זייף מסמך שנחתם כביכול בידי אנדרו דאימונד מחברת הברוקרים האנגלית JMFINN, ולפיו בחשבונו של רייפמן בחברה מוחזקות 9 מיליון מניות אמבלייז. רייפמן העביר מסמך זה לאפיק, שהיה הנאמן בהסכם ההלוואה מווינטון, לאחר שהשחיר את שמה של JMFINN. על-פי הוראתו של רייפמן, העביר אפיק את המסמך לווינטון כחלק מהסכם ההלוואה, ורייפמן אכן קיבל 3 מיליון דולר - אותם לא השיב עד היום.

עוד הורשע רייפמן בכך שבפברואר 2009 חתם על הסכם למכירת 10 מיליון מניות של אמבלייז לקרן Doublu U Trading וסטיבן שוורץ, תמורת 3.3 מיליון דולר. אחד מתנאי ההסכם היה אישורו של הנאמן לפיו בידי רייפמן מניות אלו. ימים אחדים לאחר מכן קיבלה מזכירתו של רייפמן דוא"ל מחברת JMFINN ובו אישור על פתיחת חשבון על שמו. רייפמן זייף את הדוא"ל, כך שנאמר בו שבאותו חשבון מוחזקות מניות אמבלייז, והשתמש בו כאישור לצורך מימוש הסכם המכירה. בעקבות זאת, קיבל רייפמן את אותם 3.3 מיליון דולר.


המדינה לא תרקוד לפי חלילו


טענתו העיקרית של רייפמן בערעור הייתה, כי המדינה דיברה בשני קולות: בהליך פשיטת הרגל שלו טענה שמניות אמבלייז נמצאות ברשותו, ובהליך הפלילי טענה את ההיפך. השופט נעם סולברג דוחה טענה זו, מאותו נימוק שדחה אותה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן: בהליך האזרחי היה זה רייפמן שטען שהמניות בבעלותו אך הן מוסתרות במבנה סבוך ביותר של נאמנויות, והמדינה רק הלכה לשיטתו בניסיון לשים את ידה על אותן מניות.

"משמעות קבלת טענת המערער בעניין זה היא הפקדת 'מפתח' ההליך הפלילי בידי המערער. ברצותו יעלה טענה בהליך האזרחי, והמדינה תאלץ לרקוד לפי חלילו בהליך הפלילי. הדבר הזה איננו מתקבל על הדעת", אומר סולברג.

עוד דחה סולברג את טענתו של רייפמן, לפיה חקירתו של עובד לשעבר באמבלייז, משה לוי, בידי המשטרה לאחר עדותו במשפט מטעם ההגנה היוותה שיבוש הליכים. סולברג מציין, כי החקירה נעשתה לאחר שלוי השלים את עדותו ועל-פי הוראתו של רוזן, לבקשת שני הצדדים. זאת, לאחר שמעדותו עלו חשדות לכאורה לפיהם רייפמן או מישהו מטעמו זייף מסמכים נוספים.


המשמעות: מתן חסינות לעדים


"אין לקבל בשום אופן את טענתו של המערער כי אין לבצע חקירה או השלמת חקירה של עד שכבר העיד. משמעות גישה שכזו הלכה למעשה היא מתן מעין חסינות לעדים מפני מתן עדות שקר ושיבוש הליכי משפט, שהרי גם אם ניכר בעדותם כי ביצעו לכאורה את העבירות הללו, לא ניתן יהיה למצות את הדין עימם", אומר סולברג. עוד נדחו טענותיו של רייפמן נגד האישור שנתן רוזן לשמוע עדת תביעה בהיוועדות וידאו ונגד סירובו של רוזן לאפשר לעד מטעמו של רייפמן להעיד בדלתיים סגורות ותוך איסור פרסום מוחלט על עדותו.

השופט אליקים רובינשטיין העיר בסיום החלטתו-שלו: "לא אוכל שלא להשתאות כיצד מי שעשה מעשי חסד מרובים, כפי שתואר המערער, הגיע לשפל המדרגה. נפלאות דרכי אנוש, ושאלתי עצמי האין מקום לחפוף את מאסרו האזרחי למאסרו הפלילי. ואולם, לא נמצאה לי דרך משפטית לכך, ומכל מקום בית המשפט המחוזי כבר נתן דעתו לנסיבות לקולה ואין עילה משפטית להתערבות באשר גזר. אוכל רק להביע תקוה כי לקח שלמד המערער מהסתבכותו זו יילמד, ויותר מזה, שימצא דרך להשיב לחוסכים את ממונם".

השופט יורם דנציגר הצטרף לסולברג ורובינשטיין. את רייפמן ייצגו עוה"ד ניר רהט וד"ר אלקנה לייסט, ואת המדינה - עו"ד דותן רוסו.