ילדי השופט המנוח ורדי זילר תובעים את מעריב

ילדיו של השופט המנוח ורדי זילר שנפטר בראשית אפריל השנה יוצאים להצלת כבוד אביהם. בניו של השופט: יצחק, דוד וגדעון זילר הגישו לבית משפט השלום בירושלים תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח כנגד עיתונאי מעריב קלמן ליבסקינד, ובעלי התפקידים בתקופה הרלוונטית: אבי משולם עורך העיתון, דורון כהן עורך המוסף "סופשבוע", ניר חפץ עורך העיתון, דדי מרקוביץ עורך מוסף שבת". נתבעים נוספים הינם: שלמה בן צבי העורך הראשי, אלעד טנא סגן העורך, והוצאת מודיעין המו"ל של מעריב ומפעילת אתר nrg.

לדברי התובעים, בעת פטירתו של אביהם, שופט במשך כ-32 שנה בין היתר בתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, וחבר בוועדות ציבוריות שונות, העיב על שמו הטוב גל פרסומים עכור, אשר אוזכרו אף הם לאחר פטירתו המצערת, ולרבות כביקורת יחידה בערך שנכתב לגביו בויקיפדיה.

התובעים מציינים כי העיתונאי קלמן ליבסקינד הוא החתום על הפרסומים המכפישים על אודות אביהם המנוח המופיעים עד היום כשהם נושאים את חתימתו באתר האינטרנט של מעריב בבחינת חזרה יומיומית על דברי לשון הרע.

על-פי כתב התביעה, הפרסום המכפיש הראשון על אודות זילר היה באוגוסט 2011 במוסף סופשבוע של מעריב מפרי עטו וחתימתו של ליבסקינד. זאת במסגרת כתבת תחקיר המציגה התנהלות בלתי הולמת של זילר כאדם פרטי במסגרת תביעה של קרובי משפחתו של קבלן. בתחקיר מוצג זילר כמי שעושה שימוש פסול בתפקידו ובקשריו במערכת המשפט עד כדי שיבוש הליכי משפט לכאורה וכל זאת במסגרת "עסקי הנדל"ן הלא כשרים" שלו.

הפרסום האמור מתאר את מלחמתו של זילר בקבלן מהקריות במשך 18 שנה כשהוא לא מהסס להשתמש בכל טריק אפשרי ומבקש לגרוף רווחים מבנייה לא חוקית כאשר בהפניה אל הכתבה בעמוד התוכן של המוסף נאמר: "אין דין ויש דיין: בלי מסמכים, בלי הוכחות, ורדי זילר מציג: כמה כיף להילחם בקבלן כשאתה שופט מקומבן מאוד".

לדברי התובעים, הכתבה מציגה תמונה קשה של חוסר יושר אישי מצידו של אביהם המנוח, אטימות, חוסר תום לב, מרמה ועוד. הכתבה הציגה את זילר כמי שנטפל סתם כך וכנבל לקבלן בגין סכסוך "זניח" על 5.5 מ"ר בלבד, וכמי שעושה שימוש פסול בקשריו כדי להקים ולפסול הרכבים שיפוטיים בלתי נוחים, כמי שמסרב זה כ-20 שנה סתם כך וללא סיבה לאפשר רישום בית משותף, ולהקצות בו יחידות דיור לרוכשי דירות, תוך גרימת סבל לדיירים המסכנים, כמי שידו העלומה עורכת מניפולציות ברשויות המס לשם ניצול נכותו של אחד מבעלי הקרקע להפחתה שלא כדין של מס ועוד.

לדברי התובעים, המדובר בכתבה מגמתית המעלימה נתונים ומסתירה את הרקע לדברים, כלולים בה חצאי אמיתות שיצרו עלילה שקרית מנותקת מהמציאות ומכפישה מאין כמותה, תוכנה שקרי ומסולף, דבר ההופך אותה לכתבה המוציאה לשון הרע נוטפת ארס. לדבריהם, לא הוסבר לקורא התמים כי פעילות השופט הייתה בתגובה להפרות חמורות של חוזה שנעשו על-ידי קבלן ולא נאמר בכתבה שכל הפעילות נעשתה כשלשופט זילר עצמו אין אינטרס כספי אישי כלשהו בקרקע בה מדובר, וכי פעילותו נבעה מחובה שנטל על עצמו להגן על אינטרס לגיטימי של בעלי הקרקע.

לדברי התובעים, לאחר פרסום כתבה זו המשיכו הנתבעים במסגרת פרסומים שונים במחזור של דברי ההכפשה הקשים ובמסע הרדיפה, תוך סירוב לתקן את דברי הבלע ולהתנצל, וזאת במה שעולה כדי מסכת זדונית ומכוונת לפגוע ולהרע.

בתביעה נאמר כי למותר לציין את הכאב והסבל הניכרים מהם סבל השופט זילר, מי שרוב רובם של חייו הקדיש למערכת עשיית הצדק, ונאלץ להתמודד בערוב ימיו עם השמצות, לענות, לנסות לשכנע כי "אין לו אחות" ולראות את שמו נגרר למרמס פעם ועוד פעם.

בנוסף נפגע המוניטין של השופט זילר עליו עמל כל השנים והוא אף נאלץ לרכוש שטחי פרסום בעיתונים כדי להתמודד עם לשון הרע שהוצאה לגביו, והן עם חוסר מוכנותם של הנתבעים לפרסם הכחשות והתנצלויות.

התובעים מדגישים כי מאחר ששום פיצוי לא יתקן באופן אמיתי את הנזק שנגרם, ומשיקולי אגרה, הם החליטו להעמיד את סכום תביעתם על סך מיליון שקלים. זאת בשל נזקי אביהם בגין הפרסומים המתבטאים בפגיעה בשמו הטוב, בעוגמת הנפש ובפגיעה בהכנסותיו ומשלח ידו כבורר, מגשר ומשפטן. זאת בגין הפרסום בכתבת ההמשך משנת 2012, לפיו: "מערכת משפט ששמה הטוב וניקיון כפיה יקרים לה, לא יכולה להעביר אל זילר ולו תיק אחד נוסף. לא ועדת חקירה, לא בוררות, לא גישור. כלום".

טרם הוגשו כתבי הגנה.