יורחב הפיצוי לניצולי שואה יוצאי לוב

יוצאי לוב הזכאים לפיצוי על סבלותיהם בזמן מלחמת העולם השנייה, יקבלו את הפיצוי רטרואקטיבית מיום הגשת תביעותיהם ולא מאז הוחלט עקרונית בשנת 2007 להעניק להם את הפיצוי. כך קובע (10.11.13) בית המשפט העליון.

יהודי לוב אומנם לא נרדפו בידי הגרמנים, שכבשו את המדינה, בצורה המעניקה להם פיצוי על-פי הסכם השילומים. ואולם, לאחר שגרמניה קבעה את "הלכת הפחד" - המעניקה פיצוי גם למי שנאלצו לברוח מבתיהם מתוך פחד מפני הנאצים - נקבע גם בישראל, כי יהודי לוב באותה עת יהיו זכאים אף הם לפיצוי. השאלה שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון הייתה המועד ממנו יקבלו את הפיצוי.

השופט אורי שהם קיבל את ערעורם של יוסף הראל ואחותו איריס מימון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה הפיצוי יינתן רק משנת 2007, וקבע שיש לשלם להם תמורת התקופה מאז הגישו לראשונה את תביעתם - בשנת 2001. שהם קובע, כי בית המשפט המחוזי לא פירש בצורה נכונה ולא יישם כראוי פסקי דין קודמים, ולכן יש מקום להתערבות הנדירה בהחלטתו - שהיא עצמה ניתנה בערעור על החלטת ועדת הערר שליד משרד האוצר.

השופט יצחק עמית סבר שיש לדחות את הערעור. הוא הצביע על "תהליך זוחל של הרחבה, צעד אחר צעד, שעשו בתי המשפט והמדינה לקראת יוצאי לוב. זאת, נוכח הרצון הטבעי לפרש בליברליות וברוחב לב חוק סוציאלי, בעיקר כזה העוסק בניצולי שואה. חושש אני כי פסק דינו של חברי מביא אותנו צעד נוסף קדימה, צעד שעלול לערער את האיזון העדין שמצאו ועדות הערר ובתי המשפט, בין הרצון להכיר בעולי לוב כנרדפים לבין הכבדת יתר על הקופה הציבורית".

השופט יורם דנציגר הכריע לטובת עמדתו של שהם. הוא מצביע על כך שהמדינה לא ציינה בדיון מה תהיה המשמעות התקציבית של קבלת הערעור, ומוסיף: "כאשר נקבעת חבותה של המדינה לשלם כסף לזכאים אלו או אחרים, עליה לקיים את החובה כתבה כלשונה, ואל לה לטעון כי טעמי תקציב מונעים ממנה או מקשים עליה לעמוד בנטל זה.

"מן הראוי שבתי המשפט במדינת ישראל יעשו ככל שביכולתם על-מנת להקל ולהיטיב עם מי שנפגעו בגופם, בבריאותם, בחירותם וברכושם במהלך מלחמת העולם השנייה ונרדפו על-ידי הנאצים - בין בתוך גבולות הרייך השלישי ובין מחוצה להם - וכי מוטלת עלינו החובה לגלות גמישות במקרים המתאימים, ולפרש את החוק באופן רחב מתוך ראיית טובתו של הקורבן, ובפרט כאשר יש מקום לשיקול דעת שיפוטי".

את הראל ומימון ייצגו עוה"ד דורון עצמון ודוד ידיד, ואת המדינה - עוה"ד אפרת ברנר (הורביץ) ויואב שחם.