מוקד פרשת תעשיות מלח במסגרת משפט
הולילנד הוא השאלה מדוע שילם
דני דנקנר, מבכירי המשק הישראלי, 1.9 מיליון שקל ל
מאיר רבין. כך אומרת (יום א', 15.12.13) פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) בסיכומיה בפרשה זו. לדבריה, מארג הראיות מוביל למסקנה ברורה שמדובר בתשלומי שוחד.
בפתח הדברים מציינת המדינה, כי החקירה בפרשה זו החלה לאחר ששמואל דכנר הבחין במקרה בדנקנר במשרדי יאח"ה, ואז נזכר באירועים סביב קרקעות תעשיות מלח. לטענתה, דווקא דבר זה מעיד על האותנטיות של עדות דכנר, אשר לא נטל חלק ישיר בפרשה, אלא רק הוציא חשבוניות של חברת ש.א.ד לבקשתו של רבין כדי להסתיר את התשלומים שקיבל האחרון מתעשיות מלח.
הפרקליטות עומדת באריכות על השאלה מהו השירות שביקש דנקנר מרבין. לגירסתה, מדובר היה בהפעלת קשריו של רבין עם דודו,
יעקב אפרתי, שהיה אז מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. דנקנר אומנם טען בעדותו שרבין ביצע שירותים נוספים ויצר קשרים נוספים, אך לדברי המדינה מדובר בגירסה כבושה שהועלתה לראשונה בבית המשפט ושלא נמצאו לה כל תימוכין.
עוד מציינת המדינה, כי גרסאותיהם של דנקנר ורבין לגבי הפעולות שביצע האחרון סותרות זו את זו, וכי איש מבין אלו שלכאורה אליהם פנה רבין עבור דנקנר לא הובא לעדות. לבסוף נאמר בנקודה זו, כי גם אפרתי אמר שאינו מבין תמורת מה שילם דנקנר לרבין 1.3 מיליון שקל (לטענת המדינה, 600,000 שקל ששולמו לרו"ח שלומי בן-עמרה, בן דודו של רבין, הועברו גם הם אליו).
"לא יכול להיות חולק, כי דנקנר הסתייע ברבין לא כדי לתאם ולקבוע פגישה עם אפרתי, שהרי אינו אזרח מן השורה, החש שדלתות המינהל נעולות בפניו. דנקנר הסתייע ברבין כדי להפעיל השפעתו הפסולה על אפרתי, כמקורב אליו. וזאת, בין היתר באמצעות מתן מתת מושחתת", נטען בסיכומי המדינה.
עוד נסקר בסיכומים בהרחבה אופן אישור ההתקשרות עם רבין בידי דירקטוריון תעשיות מלח. לטענת המדינה, התקשרות זו לא אושרה, והאישור הוכנס רק בדיעבד לפרוטוקול הישיבה מ-30.11.2003. המדינה מזכירה, כי דנקנר עצמו לא זכר בחקירתו במשטרה שניתן אישור כזה. לדבריה, אין לסמוך על עדותם של מנכ"ל תעשיות מלח וסמנכ"ל הכספים, נדב שחר ותומר קדישי, שכן הם עצמם היו חתומים על התשלומים לרבין לצידו של דנקנר.
הפרקליטות גם מתעכבת על כל אחד מהתשלומים שקיבל רבין ועומדת על נסיבותיו. בין היתר היא מצביעה על כך, שדנקנר הורה ב-20.5.03 לשלם מיידית לרבין 250,000 שקל - חמישה ימים לאחר שאפרתי פנה ליועץ המשפטי דאז,
אליקים רובינשטיין, בבקשה להאיץ את הטיפול בעניין הקרקעות. אפרתי שלח לרבין ב-16.5.03 העתק של המכתב, ובעדותו אף טען שבעצם היה צריך לשלוח העתק גם לדנקנר. "קשה עד מאוד להאמין שזו הגירסה שנשמעה מפיו של מי שכיהן כמנהל המינהל!", נאמר בסיכומים.