אחדות ארגון עובדי החוזים במגזר הציבורי מבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים מתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לפיה כל עוד מעוכבת הקביעה בדבר היות קבוצת עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה בגדר יחידת מיקוח נפרדת לא ניתן להכריז על סכסוך עבודה בגין קבוצה זו או חלק ממנה ו\או לנקוט בצעדים ארגוניים בהקשר לקבוצה זו.
החלטת הביניים ניתנה בבקשת המדינה לאסור על אחדות וחבריה המועסקים בשירות המדינה מלנקוט בצעדים ארגוניים ו\או שיבושי עבודה כלשהם בכלל שירות המדינה ובפרט במנהל האכיפה במשרד הכלכלה.
לטענת אחדות, משמעות ההחלטה הינה מניעה ממנו מלפעול כארגון עובדים אף שהוא הוכר כארגון עובדים על-ידי בית הדין האזורי, ובנוסף ההחלטה רוקנה למעשה את ההכרה באחדות כארגון עובדים מתוכן משמעותי ביותר, ושללה ממנו כוחות וסמכויות הנתונים לו על-פי חוק.
לדברי אחדות, באמצעות עוה"ד
אשר סלע, שלומי אלעד ורענן קריב, החלטת בית הדין על עיכוב הקביעה בדבר היות העובדים בחוזים אישיים יחידת מיקוח נפרדת שאינם שייכים ליחידת המיקוח בשירות המדינה ואינם מיוצגים על-ידי ארגון יציג כלשהו, יצרה מצב של כאוס ושל אי-ודאות קשה, שכן העובדים בחוזים האישיים נותרו בסיטואציה בלתי אפשרית בה פוגעים כל יום בזכויותיהם אבל הם מנועים מלהגיב כקולקטיב.
אחדות טוען כי בדברי ימי בית הדין לעבודה לא אירע שערכאה שיפוטית נתנה צו מניעה בסכסוך עבודה בלא שתבטא את הצורך בקיום הידברות ומשא-ומתן ליישוב הסכסוך עצמו.
לטענת אחדות, בית הדין האזורי "העניק" למדינה צו מניעה זמני בעל תחולה רחבה ביותר שלא בנוגע לסכסוך הספציפי, בכל שירות המדינה מכאן ולהבא בין בסכסוך קיים ובין בסכסוך שטרם נתגלע, זאת תוך אימוץ עמדת המדינה המסרבת באופן עקרוני לקיים הידברות כלשהי עם אחדות לשם מציאת פתרונות לעניינים נשוא סכסוך העבודה במשרד הכלכלה.
לדברי אחדות, במקרה הנדון מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של בית הדין, מאחר שמקרה זה מעלה לדיון סוגיות מרכזיות במישור יחסי העבודה הקיבוציים הנוגעות להיקפו של צו מניעה, האם הוא יכול להיות מקיף וגורף לרבות על סכסוכים שטרם נתגלעו, ומי מוסמך להכריז על סכסוך עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה כשאין ארגון יציג המייצג את העובדים להם נוגע הסכסוך.
