רבע תקן לעובדת סוציאלית עבור הזונות

כמחצית מהנשים הפונות לקבלת טיפול במרפאה הניידת הפועלת בחיפה הן יוצאות חבר העמים וכ-15% נשים ערביות - כך דווח לוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בראשות ח"כ דוד צור, שסיירה אתמול (יום א', 23.2.14) במוקדי סיוע לנשים בזנות באזור חיפה. הוועדה סיירה במקלט לנשים בעוספיא, המאכלס נתינות זרות מאפריקה שעברו התעללות מינית בסיני, ב"אופק נשי" המסייע לנשים שורדות רחוב, בעל"מ המסייעת לנוער במצבי סיכון ובמרפאה הניידת למזעור נזקי הזנות.

המרפאה הניידת היא הגוף היחיד שיוצא לשטח, אל הנשים. היא הוקמה בעקבות עלייה בתחלואת המין ב-2009. המרפאה מציעה לנשים בדיקות, תרופות, הסברה ואמצעי מניעה וכן רופאה גינקולוגית יומיים בשבוע. מאז הקמתה טיפלה המרפאה ב-800 נשים. עיקר פעילותה בחיפה ובקריות ולאחרונה החלה להרחיב את סיוריה עד חדרה בדרום ועכו בצפון. צוות הניידת מונה נהג, שתי אחיות, מדריכה ועובדת סוציאלית ברבע משרה בלבד. תקציב הניידת גרעוני מלכתחילה. "הגענו למצב שמשכורות לא שולמו ולא היה כסף לקנות תרופות", אומרת נגה שילוח מנהלת המרפאה.

התעללויות והצקות

"אופק נשי" מופעלת במסגרת התוכנית הלאומית לסיוע לנשים בזנות מ-2009, בתקצוב מלא של משרד הרווחה ובתפעול שוטף על-ידי עיריית חיפה. המרכז נותן שירות לכל אזור הצפון ואין בין השוהות במקום כמעט חיפאיות. אגף הבטחת הכנסה בביטוח הלאומי הכיר בשהות במקום כתוכנית שיקום שבגינה זכאיות הנשים המטופלות להבטחת הכנסה.

הוועדה נחשפה שם לסיפורה האישי של צעירה שעברה התעללויות והצקות בבית ספרה וגם בבית הייתה דחויה. "אימא הייתה מתוסכלת כי לא היה מה לאכול. בגיל 15 ברחתי מהבית לחצי שנה כי לא היה מי שיעזור ויקנה לי. נסעתי לתל אביב, לא היה לי איפה לישון. גרתי מתחת לבלוקים, ליד פחי אשפה", הדמעות זולגות מעיניה והיא ממשיכה: "היה בלגן בקיוסק שהייתי בו ובניידת שאלו אותי מה אני עושה פה. התחננתי שלא יחזירו אותי הביתה וביקשתי פנימייה. שהיתי בנווה עמיאל ארבע שנים ובחופשות אמרתי שאני נוסעת הביתה, אבל לא הלכתי הביתה. שירתי בצה"ל שלוש שנים, פעמיים בכלא על עריקות. לא הכירו בי כחיילת בודדת כי אם לא הייתה מוכנה לחתום. צרכתי אלכוהול בכמויות בתוך הבסיס. גם בבסיס עברתי השפלות. המפקדת לא סבלה אותי ושמה לי רגליים. הזמינו אותי לחקירה במצ"ח כחשודה בהחזקת סמים. לא נגעתי בסמים. רצו שאני אלשין על מי שמעשן. אני לא בנאדם מלשין. כשהשתחררתי לא היה לי לאן ללכת וככה הידרדרתי, כדי לממן את עצמי".