נמל אשדוד חייב לספק שירותים גם אם הם גורמים לו הפסדים, ואין הוא רשאי לגבות תשלומים נוספים בגינם. כך קובע (יום ג', 3.3.14) בית המשפט העליון.

נמל אשדוד מספק שירותים של הטענת גרוטאות ברזל על ספינות. בעבר נפרקו הגרוטאות לתוך "אמבטיות" ענק והן הועברו באמצעות מנופים לבטן האונייה, אך בשנת 2006 הודיע הנמל שהוא מפסיק להשתמש בשיטה זו משום שאינה בטיחותית. במקומה הציע הנמל להרים את הגרוטאות במנופים המצוידים בצבתות, ומאוחר יותר הציע להשתמש במכולות המצוידות בפתח עילי.

החברות העוסקות בייצוא גרוטאות הברזל התנגדו להפסקת השימוש בשיטת ה"אמבטיות", ולחלופין ביקשו להורות לנמל להשתמש במנופי הצבתות. הנמל טען, כי שיטה זו מסבה לו הפסדים, ולכן ביקש להשתמש בשיטת המכולות ולחייב את היצואנים לשלם לו תמורת שירות זה.

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי כחברה ממשלתית אכן מחויב הנמל לפעול משיקולים עסקיים. אולם, חברת הנמל קיבלה זיכיון להפעלתו לפיו היא מחויבת להעניק שירותי הטענה ושינוע לכל סוגי המטענים שעברו בנמל במועד קבלתו - ובכלל זה גרוטאות הברזל. הנמל רשאי ואף חייב לשקול שיקולי בטיחות, ואין לחייבו לנקוט בשיטה בלתי בטוחה. מאידך-גיסא, הוא חייב להעניק ללקוחותיו שירות "ברמה ההולמת את צורכי הנמל, לקוחותיו והמשתמשים בו".

לאור זאת קובעת ברק-ארז, כי הנמל היה רשאי להפסיק את השימוש בשיטת האמבטיות, אך עליו להעניקו בשיטת המנופים, משום שלא הוכח ששיטת המכולות היא המקובלת וההולמת את צורכי הלקוחות. הוא אינו רשאי לגבות תשלום נפרד, שכן לפי הזיכיון "ככל שמדובר בשירותי החובה הניתנים על-ידי הנמל, והטענת מטענים בכלל זה - על הנמל לספק אותם בהתאם למחירים המפוקחים הקבועים בצו. גביית תשלומים אחרים אפשרית רק בכל הנוגע לפעולות שאינן שירותי נמל".

לסיום מדגישה ברק-ארז: "הענקתו של זיכיון - כמו זה שקיבלה המשיבה - מפקידה בידיו של בעל הזיכיון כוח רב, שיש בו כדי להשפיע על הציבור בכללותו. על כן, שומה עליו לקיים את תנאי הזיכיון בדקדקנות". הנשיא אשר גרוניס והשופט ניל הנדל הסכימו עם ברק-ארז. הנמל חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את החברות ייצגו עוה"ד אורלי אילן ויואב שפיגלר, את הנמל ייצגו עוה"ד רנאטו יאראק וענת ליסאואר, ואת רשות הנמלים - עו"ד לימור פלד.