המחוקק נמנע במתכוון מלקבוע את המרחק בין מקום העבודה לבין חדרי השירותים, שכן "הקביעה בעניין זה צריכה להיות במתחם הסבירות העולה מהנסיבות הספציפיות הנוגעות למקום העבודה הספציפי וההקשר התעשייתי, ולא להיעשות באופן שרירותי". כך אומרת (13.3.14) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, יעל אנגלברג-שהם.

לדברי אנגלברג-שהם, "בשקילת המרחק הראוי בין מקום העבודה לחדר השירותים, תוך הטלת חובה על מעסיק לוודא נגישות של עובדיו לחדר שירותים במקום העבודה צריכה לקחת בחשבון את המורכבות של בניית שירותים ולאפשר גמישות התואמת את אופי ההעסקה. כך למשל, קשה לקבוע מרחק מוגדר לעובדים באתרים חקלאיים או לסוכני מכירות ודומיהם ומנגד, מצאנו הוראות מתאימות בתקנות הבטיחות בעבודה הנוגעות למפעלי תעשיה, שם נקבעו כללים מפורטים בכל הנוגע לחדרי השירותים במקום העבודה".

אנגלברג-שהם מסכמת בנקודה זו: "אין לקבוע מסמרות בדבר, וכי האיזון הראוי בין זכות העובד לנגישות לחדר שירותים במקום העבודה או בקרבתו צריכה להיעשות בהתאמה לזמן הניתן לו כהפסקה למטרה זו והמהווה זכות בפני עצמה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית הדין לדחות את תביעתו אלברט וייסמן, אשר הועסק כמאבטח בכניסה למתחם המלונות שעל חוף ים המלח, אשר טען שהשירותים הקרובים ביותר לעמדת השמירה היו במרחק של 700 מטר. בית הדין קבע, כי השומרים הורשו להשתמש בשירותים של מלון ליאונרדו, במרחק של 300 מטר מהעמדה, וכי מדובר במרחק סביר.

לדברי בית הדין, התביעה הוגשה בחוסר תום לב והעובדות שנטענו בה היו כוזבות, אך וייסמן לא חויב בהוצאות בשל חשיבות הנושא שהעלה על סדר היום. נציגי הציבור יאיר טבת ושמעון בינון הסכימו עם אנגלברג-שהם. את וייסמן ייצג עו"ד ערן גולן, את חברת השמירה ח.א.ש ייצג עו"ד סער רשף, ואת המועצה האיזורית תמר - עו"ד רעות שגיב-גרטלר.