מי שמנהל מתחם מקודש חייב להיות ער לסכנות הקיימות בו, ואחריות דומה מוטלת על הרשות המקומית בה מצוי המתחם. במקביל, אין לנקות כליל מאחריות הורים, אשר מניחים לילדיהם להסתובב באופן חופשי במתחם כאשר הם ערים לסכנותיו. קביעות אלו, היפות גם לל"ג בעומר המתקרב, עולות מפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בטינה טאובר (4.5.14).

טאובר דנה בתביעת נזיקין בעקבות כוויות קשות שנגרמו לילדה בת שבע בכיפת הנביא שועייב - מתחם מקודש לדרוזים המצוי בעיירה ג'וליס. בסופו של הדיון קבעה טאובר, כי האחריות תתחלק בין המועצה הדתית הדרוזית המופקדת על אחזקת המקום (75%) והמועצה המקומית ג'וליס (25%). טאובר פטרה את המדינה מאחריות, בקובעה שחובת הפיקוח של המדינה על שני הגופים האחרים אינה נוגעת לתפקודם בשטח. לעומת זאת, היא הטילה אשם תורם של 10% על הוריה של הילדה.

הילדה נפגעה כאשר לאחר חתונה שהתקיימה בג'וליס, נכנסה לבדה למתחם ונרות שדלקו במקום אחזו בשמלתה ופצעו אותה קשות. טאובר מצאה, כי המועצה הדתית הדרוזית לא נקטה באמצעי זהירות מתאימים, ורק לאחר האירוע אסרה להדליק נרות במקום והתקינה דלת ברזל שתמנע כניסת ילדים בלא ליווי מבוגרים. המועצה המקומית הייתה חייבת להבחין בהתרשלותה של המועצה הדתית ולפעול להסרת הסכנות, קובעת טאובר.

לגבי ההורים היא אומרת: "משעסקינן בילדה אשר בעת קרות האירוע הייתה בת כשבע שנים, סבורני, כי התובעים 2 ו-3 סטו ממה שנצפה ונדרש מהורים סבירים, האמורים לדאוג לשלומה ובטחונה של בתם, קל וחומר משהיו מודעים הם לקיומה של הכיפה הממוקמת בקרבת מקום מגוריהם, ובפרט לאור דבריה של התובעת 2 [האם] מהם עולה, כי היא שמעה עובר לקרות האירוע שאנשים נוהגים להדליק במתחם נרות".

טאובר קבעה שהילדה תקבל פיצוי של 3.2 מיליון שקל, בניכוי הסכום המהוון של קצבת ילד נכה וקצבת ניידות. המועצה הדתית והמועצה המקומית גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 640,000 שקל. מסכומים אלו יופחתו 10% שישלמו הוריה של הילדה לשתי המועצות.