כשלונות ואוזלת יד של רשות המיסים עומדים במרכז חלקו הראשון של הדוח השנתי שמפרסם (יום ד', 29.10.14) מבקר המדינה, יוסף שפירא. הדוח עוסק בעיקרו בענייני כלכלה ותשתיות.

שפירא קובע, כי רשות המיסים אינה פועלת לגביית מס ממקובלים, רבנים, נותני שירותי דת ובד"צים. הוא מגלה, כי דרך מקובל אחד בלבד עברו 877 מיליון שקל בשנים 2014-2002, בנסיבות המעוררות חשד שמדובר בהלבנת הון. הרשות הגיעה להסדרי מס חריגים עם בד"צים חרדיים, שחסכו להם תשלומים של עשרות מיליוני שקלים לקופת המדינה.

עוד מצביע שפירא על כשלונה של הרשות במאבק בפשיעה המאורגנת בפרט ובהון השחור בכלל. מבצע גדול של המשטרה והרשות נגד עבריינים כבדים נכשל ורק פגע בהרתעה; "קו הצדק" למסירת מידע אנונימי לא הניב תוצאות של ממש; הליך הגילוי מרצון הכניס רק 72 מיליון שקל. לצד זאת מצביע שפירא על החשש, שהקלות המס והדיווח הניתנות לעולים ולתושבים חוזרים, ינוצלו להחדרת הון שחור לישראל.

שפירא מטפל גם בהמשך תופעת הנפוטיזם בתאגידים ממשלתיים גדולים, אשר למרות צמצומה בשנים האחרונות - עדיין בולטת במיוחד בנמל אשדוד, רשות שדות התעופה, חברת החשמל ונמל חיפה. בין היתר, סודרה עבודה בנמל אשדוד לאחותו של אלון חסן, יו"ר ועד הציוד המכני; יו"ר ועד עובדי רש"ת, פנחס עידן, ממשיך לשמש גם כמנהל אגף ו-15 מבני משפחתו מועסקים ברשות.

בפרק נרחב על גניבות רכב אומר שפירא, כי מאז הקמתה המחודשת של יחידת אתג"ר נרשמה ירידה חדה במספר הגניבות - ולצד זאת, שיעורי אי-גילוי הרכבים הגנובים והעמדתם לדין של הגנבים נמוכים מאוד. שפירא מצביע על חריגות מן הנוהל במסגרתו ממומנים 40% מפעילות אתג"ר בידי חברות הביטוח, ועל אי-יישומו של חוק רישום חלפים לרכב שנועד לטפל במניע העיקרי לגניבות, מצב שגם גורם לסכנת חיים.

בהתייחסו לרכבת הקלה בירושלים אומר שפירא, כי ריבוי המחלוקות בין המדינה לבין חברת סיטיפס מלמד על ניהול בסיסי לקוי של כל מערכת ההסכמים ביניהם, דבר המחייב פתרון מיידי. עוד הוא מצביע על העיכובים החוזרים ונשנים בהפעלת הרכבת ועל הקלות שניתנו לסיטיפס בנושא זה, ועל העדר מדדים לבחינת השירות לציבור. שפירא גם מצביע על ליקויים רבים בתכנון מערך התחבורה הציבורית בירושלים, כאשר בין היתר לא הובטחה טובתם של הנוסעים, קווי אגד אינם עונים על הקריטריונים ומשרד התחבורה כשל בניהול הפרויקט.

שפירא עוסק בדחיות הרבות של פרויקט חישמול הרכבת, כולל העדר תוכנית מטה מסודרת לפרויקט וליקויים רבים בתכנון ובאומדני העלויות. בהקשר אחרון זה הוא מראה, כי בעוד הרכבת צפתה בשנת 2004 שהפרויקט יעלה 1.6 מיליארד שקל - האומדן הנוכחי הוא 13.7 מיליארד שקל. עיכובים ניכרים נמצאו גם בפיתוח כלל תשתית הרכבות, ובכלל זה הנחת מסילה רביעית - בעיקר במרכז הארץ. בינתיים, אומר שפירא, יש להגדיל את קיבולת הרכבת ולשפר את מערכת האיתות שלה. כמו-כן, יש לשנס מותניים ולקדם הוספת קווי רכבת מן הפריפריה אל המרכז.

הדוח עוסק גם בחסמים המקשים על ייבוא טובין - אחד הגורמים ליוקר המחיה. הוא מראה, כי בעוד התעשיינים זוכים לאוזן קשבת ולהשפעה על ההחלטות בנושא, לא נשמע קולו של הציבור שיכול ליהנות מפירות ההקלה בייבוא. שפירא גם עומד על מעמדו המונופוליסטי של מכון התקנים כגורם מקשה נוסף, וקורא למשרד הכלכלה להסיר חסמים ולהקל על הייבוא.