ביהמ"ש: אין פסול בחרם של דנקנר על הארץ

קונצרן אי.די.בי היה רשאי להימנע מפרסום בעיתון הארץ, והדבר אינו מהווה פגיעה בחופש הביטוי של קוראי העיתון. כך קובעת (17.12.14) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון (שתתמנה בחודש הבא לבית המשפט העליון).

עו"ד שחר בן-מאיר הגיש תביעה נגד נוחי דנקנר, סלקום, שופרסל, כלל ביטוח וכלל פיננסים, בטענה שחרם המודעות שהטילו על הארץ היה עלול להביא לקריסת העיתון, שהוא בין קוראיו. ברון קיבלה את הבקשה לדחות על הסף את התביעה, בקובעה שאין יריבות בין בן-מאיר לבין החברות (נגד דנקנר לא התבקש סעד כלשהו, והוא ממילא כבר אינו בעלי אי.די.בי).

ברון קובעת: "לתובע אין זכות חוקתית לחופש ביטוי דווקא מהנתבעות, ואילו לנתבעות אין חובה לשמור על הזכות החוקתית של התובע לחופש ביטוי. גם אם כתוצאה מהתנהלות הנתבעות חלה פגיעה כלכלית בעיתון וכתולדה מכך אף פגיעה בתכנים - קיים ריחוק עובדתי ומשפטי כאחד בין התובע לנתבעות. הקונסטרוקציה שבונה התובע בדבר קיומו של קשר כזה - עקב היותו קורא ומנוי של העיתון שבו הנתבעות בחרו בעבר לפרסם ולאחר מכן בחרו שלא לפרסם - היא מלאכותית ונעדרת כל מקור חוקי".

עוד אומרת ברון, כי לצד הזכות לחופש הביטוי, עומדת גם זכותו של כל מפרסם להחליט היכן יפרסם. "חרם בצורותיו השונות, גם אם ניתן לראות בו אקט כוחני, הוא חלק מחופש הביטוי", היא מוסיפה. "אין כל סיבה להסיג את חופש ההתקשרות של הנתבעות מפני הפגיעה הנטענת של התובע בחופש הביטוי שלו". לדבריה, השיקולים שהביאו להטלת חרם המודעות הנטען אינם ממין העניין, ולמעשה בן-מאיר מבקש מבית המשפט להורות לחברות מסחריות היכן לפרסם - דבר שוודאי לא יעלה על הדעת.

ברון מוסיפה: "העובדה שאדם או גוף פרטי מסחרי כלשהו אינו מעוניין לפרסם בכלי תקשורתי שבו הוא מקבל סיקור שלילי - בין שהסיקור מוצדק ומבוסס ובין שלא - לא ניתן לומר שמהווה שיקול שאינו לגיטימי מבחינתו; אף לא ניתן לומר שאינו בגדר שיקול עסקי או ענייני. כך גם שעה שגוף מסחרי פרטי בוחר שלא לפרסם בעיתון או כלי תקשורת כלשהו, שעם מתכונתו או תכניו הוא אינו חפץ להיות מזוהה".

בן-מאיר חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את בן-מאיר ייצגו עוה"ד יצחק אבירם ודנה שילוני, ואת אי.די.בי - עוה"ד צבי בר-נתן, מרב ברוך ומאיה נוסבאום-רפפורט.