"אין די בסימני קריאה רבים ובגופן גדול ומודגש. יש צורך בטיעון מפורט, בתשתית עובדתית בהירה וממצה, על-מנת שניתן יהיה לבחון את הנטען". כך אומר (יום ג', 30.12.14) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, בהתייחסו לבקשות זהות שמגישה עורכת דין בשמם של פלשתינים הטוענים שהם חשופים לסכנות בשטחי הרשות הפלשתינית בשל היותם משתפי פעולה עם ישראל.

מדובר בעו"ד ג'בילי רואן, אשר הגישה שורה של עתירות בבקשה לקבל רשיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל. בעתירה שנדונה בפני סולברג כתבה רואן: "חייו של העותר נמצאים תחת סכנת מוות... ובאם העותר יגורש בחזרה, שוב... שהרי גורלו האכזרי ידוע לכל!!!". המדינה הפנתה את תשומת ליבו של סולברג לכך שבכל המקרים שלחו העותרים פניות לקוניות לוועדת המאוימים, ומיד לאחר מכן הגישו עתירות בהן לא נמסר שום פרט קונקרטי על הסכנות המרחפות מעליהם; שלוש עתירות כאלו נדחו על הסף מסיבות אלו.

סולברג הסכים עם המדינה בציינו: "הפגמים שנפלו בעצם הגשת העתירה לעת הזו ובדרך כתיבתה, כמתואר בתגובת המשיבים, מעוררים אי-נחת משום שהיו לאחרונה למתווה פעולה שגרתי מצדה של ב"כ העותר בפנייתה לבית משפט זה.

"גוון עז של דחיפות ניתן לעתירה, כשהוכתרה כ'בהולה', והבקשה הנלווית לה, לצו ארעי, כ'דחופה'. ב"כ העותר שבה ותיארה במסגרתה את מיידיות האיום שבו נתון מרשה, ובהמשך הגישה גם 'בקשה למתן החלטה בבקשה לצו ארעי'. דא עקא, מסתבר לכאורה כי זהו דפוס חוזר ונשנה, אך לא בהכרח מעוגן במציאות.

"כמה וכמה שנים שהה העותר בישראל באופן בלתי חוקי, נקט בדרך של 'שב ואל תעשה', ולא ניסה כלל להסדיר את מעמדו, עד אשר לפתע פתאום ראה להגיש את עתירתו לבית משפט זה. טענת העותר על כך שאין ספור פעמים פנה אל משרד הפנים, נטענה בעלמא, בלא שגובתה ולו בצירוף של מכתב בודד מעין זה, למעט מכתבי הפנייה למשיבים שקדמו אך שלושת ימים להגשת עתירה זו".

סולברג מוסיף: "אין זה מתפקידנו לעסוק בניחושים באלו אירועים מדובר ולהעריך באופן היפותטי את השפעתם על העותר. ניכר בעתירה חוסר ההלימה שבין הדגשת הסכנה לבין העמימות ביחס לנסיבות המאששות אותה. אין די בסימני קריאה רבים ובגופן גדול ומודגש. יש צורך בטיעון מפורט, בתשתית עובדתית בהירה וממצה, על-מנת שניתן יהיה לבחון את הנטען. אין צריך לומר, כי כעקרון העותר אינו זכאי לקבל היתר ישיבה בישראל, וכי הנטל להראות כי יש מקום לשקול חריג היוצא מן הכלל, מחמת מאוימות, מוטל על העותר. הימנעות ממתן קונקרטיזציה של האיום אינה מאפשרת את בחינתו".

עוד מציין סולברג, כי רואן הגישה באותו יום שתי עתירות בעניינם של שני עותרים, וקיים ביניהן דמיון רב עד מאוד. "מציאות ממשית של סכנה כרוכה באירועים ייחודיים בפרטיהם לגבי מאוים מסוים, ומקומם של אלה נפקד מן העתירה. שורש הביקורת אינו נעוץ בדרך הקלה, קלה מדי, שבה נעשתה מלאכת כתיבת העתירה, אלא בכך שהערפל והכלליות המאפיינים את תיאור ההתרחשויות, ללא ציון תאריכים ולא שמות ושאר פרטים אלמנטריים, מציבים חסם בלתי עביר לאימות הנטען. בחירה בדרך שכזו, מפחיתה ממהימנות הטענות", הוא אומר. העתירה נדחתה על הסף, ובאופן יוצא דופן חויב העותר בהוצאות של 2,000 שקל. את המדינה ייצג עו"ד נועם מולה.