גביזון לצד גרוניס: הוצאות בעתירות סרק

"כאשר משפטן היה יכול לצפות כי העתירה תידחה על הסף, שכן לא התגבשה עילה לפנות לבית המשפט דווקא, טוב שתהיה בצד דחיית העתירה גם אמירה כי להחלטות מסוג זה יש עלות ויש מחיר לעותר". כך סבורה פרופ' רות גביזון, בהביעה תמיכה במדיניותו של נשיא בית המשפט העליון היוצא, אשר גרוניס, לפסוק הוצאות לחובתם של עותרים ציבוריים.

במאמר המתפרסם בבטאון הלשכה "עורך הדין" מוסיפה גביזון: "ככל שהנוהג הזה מתבסס, משתנה במידה מסוימת גם התרבות המשפטית והפוליטית. כך אפשר גם לחזור אל ההבחנה הקריטית בין עניינים שהם בעיקרם פוליטיים, ולכן אינם שפיטים בעיקרם, ובין אלה שבהם יש יתרון ייחודי וחשיבות גדולה להכרעה שיפוטית דווקא.

"הדבר חיוני לחיזוק יכולתו של בית המשפט למלא את תפקידו החשוב בהגנה על זכויות, בלי שהוא מואשם בהרחבת יתר של סמכותו בצורה המערערת את בסיס הלגיטימציה שלו. בסופו של יום, הבהרת גבולות הגזרה והצטמצמות מודעת של בית המשפט לסוגיות משפטיות תסייע גם לעניין העומס, ולכן תשפר את יכולתו של בית המשפט לתת למתדיינים לפניו סעד מהיר ויעיל".

גביזון תומכת בקו שהוביל גרוניס - חזרה למודל של "בית משפט שאינו תופס את עצמו כשותף מלא לחקיקה ולשלטון, כרשות דוות מעמד ומשקל, אלא משמש מוסד חשוב מאוד, עצמאי מאוד, מתרחק מפוליטיקה, שתפקידו העיקרי ליישם את החוקים ולהגן על זכויות הפרט. לא לתקן עולם, לא לתת מנהיגות כאשר אנו סובלים ממנהיגות מדינית או רעיונית הנתפסת כבעייתית בעיני חלק מהציבור, אלא להיות חלק צנוע יותר ממערכת שלמה של חקיקה וביצוע. שפיטה כפעילות שעיקרה פרשנות ויישום החקיקה הקיימת ויישוב סכסוכים - ולא חקיקה או פיתוח המשפט".

פרופ' רון שפירא עומד באותו גיליון על שני קווים מנוגדים בהתנהלותו של גרוניס. לדבריו, מצד אחד הפגין גרוניס שפלות רוח וצניעות בסגנון של פסקי הדין שכתב. הללו "ענייניים ופורמליים. אישיותו של המחבר נבלעת בהם בסמכותו הרשמית נטולת הפנים. פסיקותיו חפות מהתייפיפויות, מדברי שירה ומנאומים חגיגיים שאינם צריכים להכרעה. בהשוואה לחלק מחבריו השופטים, הרי זאת מידת חסידות".

מצד שני, אומר שפירא, הפגין גרוניס גאווה בחרם שהטיל על הלשכה בתגובה למשוב השופטים שיזם העומד בראשה, דורון ברזילי. "תגובתו הבעייתית סימנה את השופטים כקבוצת אינטרס בפוליטיקה של המקצוע המשפטי, כמין מפלגה או ועד עובדים התומך מבחוץ באחת הסיעות של הלשכה", הוא טוען. "השתכשכות זו בביצת הארגון המקצועי, לא זו בלבד שאינה מועילה לקידום האינטרסים שהנשיא גרוניס ביקש לקדם, היא אף מעוררת שאלות חוקתיות לא פשוטות" משום שאין הוא מוסמך להורות לשופטים לחדול ממגע עם הלשכה.