חוק ההתיישנות אינו חל על חובות של מבוטחים למוסד לביטוח לאומי, היכול לגבות אותם גם יותר משבע שנים לאחר שנוצרו. כך שב וקובע (יום ד', 1.4.15) בית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי נדרש לשאלה, בה כבר פסק בעבר באותה צורה, לנוכח פסקי דין סותרים בבתי הדין האיזוריים. זאת, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בשנת 2010 בעניין נסייר, בו החיל על חובות ארנונה את דיני ההתיישנות. לאור זאת סברו חלק משופטי העבודה, שאותו דין חל על דמי הביטוח הלאומי.

נשיא בית הדין, יגאל פליטמן, אומר שדיני ההתיישנות אינם חלים על חובות לביטוח הלאומי, בעיקר בשל תכליתו הסוציאלית של החוק. דמי הביטוח אינם מס שכנגדו אין תמורה ישירה לנישום, אלא מיועדים לתשלום קצבאות וגמלאות למבוטחים המשלמים אותם - ולכן הלכת נסייר אינה רלוונטית לגביהם. בלא תשלום מלא של דמי הביטוח, יתקשה הביטוח הלאומי לעמוד בתשלומים בהם הוא מחויב; תחשיביו מצביעים על חוסר של 1.6 מיליארד שקל בשנים 2003-1999 אם לא היו נגבים החובות.

עוד אומר פליטמן, כי בחוק הביטוח הלאומי אין הוראות בנוגע להתיישנות חובות למוסד, ובמקביל - קצבאות ממושכות משולמות למבוטחים גם אם פנו למוסד באיחור. הימנעות מגביית החובות תפגע בשוויון ותעניק יתרון בלתי הוגן למי שלא שילם את מלוא דמי הביטוח, אך יקבל את מלוא הגמלאות והקצבאות.

לצד זאת אומר פליטמן, כי על חוק הביטוח הלאומי חלים כללי השיהוי המינהלי, "במקרים בהם המוסד לביטוח לאומי לא פעל כשורה ובמהירות הראויה למילוי חובתו. לגבי שיהוי שכזה, יש לדון בכל מקרה לגופו לאור עקרונות החוק והסדריו ונסיבות המקרה הנדון".

השופטת לאה גליקסמן מוסיפה, כי חובות מבוטחים לביטוח הלאומי אינם הליך אזרחי (עליו חלים דיני ההתיישנות) אלא הליך מינהלי (עליו חלים כללי השיהוי). גם היא מדגישה שדמי הביטוח אינם מס, שכן קיים קשר מהותי בין תשלומם לבין קבלת הקצבאות והגמלאות.

השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור יוסף קרא ומיכה ינון הסכימו עם פליטמן וגליקסמן. את הביטוח הלאומי ייצגו עוה"ד ורד ברקובי ורועי קרת; את המבוטחים ייצגו עוה"ד סופי טיקוצקי, יוסי נקר ואיתן ליברמן; ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד יאנה סימקין.