בדיקות שעורכת רשות ניירות ערך בנוגע לייעוץ השקעות עשויות להימסר לגורמים חיצוניים, באישורו של בית המשפט. כך קובעת (15.4.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן.

רונן דחתה את בקשתו של משרד עורכי הדין ברם-סלוקי לקבל מהרשות את פרטי הבדיקות שביצעה בשנים 2010-2009 בבנקים ובגופים אחרים להם יש רשיונות לניהול השקעות, ואשר מהם עלו ליקויים שונים בפעילותם. הבקשה הוגשה על-פי חוק חופש המידע, והרשות טענה שמדובר במידע סודי ושעל הציבור להסתפק בעיקרי הדברים שפרסמה (ללא שמות המבוקרים).

רונן אומרת תחילה, כי לבית המשפט יש סמכות להורות על גילוי דוחות חקירה מסוג זה. חוק ניירות ערך אומנם מטיל חובת סודיות על מידע שהגיע לידי הרשות במהלך חקירה, אך מוסיף: "אין בהוראה זו כדי למנוע גילוי לפי דרישת היועץ המשפטי לממשלה לצורך משפט פלילי, או לפי דרישת בית המשפט או המותב שמונה לדון בהפרה". רונן מציינת, כי המילים "או המותב שמונה לדון בהפרה" נוספו לחוק בשלב מאוחר יותר, כך שמלשונו עולה שלבית המשפט יש סמכות כללית להורות על גילוי - גם אם אינו דן בהליך פלילי נגד נשואי החקירה.

עם זאת, ממשיכה רונן, כאשר מחליט בית המשפט האם להיענות לעתירה מסוג זה, עליו לאזן בין שיקולים נוגדים. ההימנעות מפרסום נובעת בעיקר מהסודיות העקרונית המיועדת להבטיח את יציבות הבנקים, ומן הצורך להבטיח שיתוף פעולה של הנחקרים, העלולים להימנע ממנו אם יחששו שהמידע שימסרו יהיה נחלת הכלל. אישור הפרסום נובע בעיקר ממתן אפשרות לפקח על פעילותה של הרשות וממתן אפשרות להגביר את האכיפה הפרטית באמצעות הגשת תביעות נגד מי שבפעולותיו נתגלו ליקויים.

במקרה הנדון מגיעה רונן למסקנה, כי אין להיענות לבקשת הפרסום, בין היתר משום שבמועד בו נערכו הביקורות (2010-2009), האפשרות החוקית לפרסום ממצאים כאלו הייתה מצומצמת בהרבה. עוד היא אומרת, כי איזון האינטרסים שצוינו מוביל גם הוא למסקנה, כי ניתן להסתפק במקרה זה בתמצית הממצאים שפרסמה הרשות.

לסיכום מדגישה רונן: "חשוב להבהיר, כי אם יוגשו בעתיד בקשות דומות, יהיה מקום לבחון אותן לאור המצב החוקי הקיים במועד בו נערכו הביקורות, ולאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות - ולהכריע בבקשות אלה בהתאם".