העליון: לא להרחיב בטענות הבל של נאשם

ראוי שלא לחזור בהרחבה בפסקי דין על טענות חסרות שחר שמעלים נאשמים, כגון טענה לפיה מעשיהם עולים בקנה אחד עם היהדות ומצוותיה. כך סבור (יום א', 30.8.15) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

הנדל דחה את ערעורו של מי שנדון לשש שנות מאסר על התעללות בקטינים מבני משפחתו במסגרת כת חרדית. הלה טען בין היתר, כי מעשיו תואמים את ההלכה. טענתו נדחתה מכל וכל בידי בית המשפט המחוזי בירושלים, והנדל אומר על כך:

"אין קל יותר מלאחוז בקרנות המזבח בכגון דא. תחפושת דתית, שפה מקראית, עיוות מקורות - אינם הופכים את הקבוצה, מטרותיה
ומעשיה לכאלה שפועלים מכוח עקרונות היהדות. להשקפתי, כגודל כוח החיוב בעניין שברוח וברגש, כך גדלה היכולת לנצל ולעוות לכיוון שלילי. די להזכיר את יופייה של האהבה והאפשרות לבטא אותה במגע פיזי והפער בין כך לבין עבירות מין על סוגיהן.

"בנושאנו, בפועל, אין קשר אידיאולוגי בין מעשי המערער לבין
הדת. הניסיון מלמד כי אלו המעלים את הקו הדתי כהצדקה, או אפילו הרשאה, להתנהגותם עושים זאת לא על-פי הפניה למקור משפטי שהוא המחייב ביהדות, אלא מסלפים סיפור תנ"כי או שולפים משפט שלא מתוך הקשרו ושלא על-פי המסורת והפרשנות ההלכתית שהתקבלו - כתימוכין לפעולתם.

"בהליך קמא, כבוד השופט בן-ציון גרינברגר הסביר, נימק וביסס את המסקנה כי אין לשאוב כל לגיטימציה לפעילות המערער ואחרים על-פי כללי המשפט העברי וההלכה. נכון כתב, תוך הפניה למקורות מגוונים ועשירים. אצטרף לדברים ולא אוסיף, פרט להערה כי לעיתים מתן במה נוספת והרחבה בדברים, למשל במסגרת פסק דין זה - רק נותן הכרה לטענות שאין להן כל שחר".

השופטים סלים ג'ובראן וצבי זילברטל הסכימו עם הנדל. את המערער ייצגו עוה"ד משה ישראל ואלימלך קורצווייל, ואת המדינה - עוה"ד תמר פרוש ושגיא אופיר.